במסמך הזה מתוארים התכונות, הסוגים, הביצועים והיתרונות של אמצעי אחסון מסוג Persistent Disk. אם אתם צריכים אחסון בלוקים למכונה וירטואלית (VM) או לקונטיינר, למשל לדיסק אתחול או לדיסק נתונים, השתמשו בנפחי Persistent Disk אם Google Cloud Hyperdisk לא זמין למכונה שלכם. במאמר בחירת סוג דיסק תוכלו לקרוא על אפשרויות אחרות לאחסון בלוקים ב-Compute Engine.
אמצעי אחסון מסוג Persistent Disk הם התקני אחסון עמידים ברשת, שהמכונות שלכם יכולות לגשת אליהם כמו לדיסקים פיזיים במחשב או בשרת. כרכים של דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) לא מחוברים למכונה הפיזית שמארחת את המכונה. במקום זאת, הם מחוברים למכונה בתור התקני בלוקים ברשת. כשקוראים מנפח Persistent Disk או כותבים אליו, הנתונים מועברים דרך הרשת.
הנתונים בכל נפח של דיסק אחסון מתמיד מחולקים בין כמה דיסקים פיזיים. כדי להבטיח יתירות וביצועים אופטימליים, Compute Engine מנהל בשבילכם את הדיסקים הפיזיים ואת הפצת הנתונים.
אתם יכולים לנתק או להעביר את אמצעי האחסון כדי לשמור את הנתונים גם אחרי שאתם מוחקים את המופעים. הביצועים של Persistent Disk משתפרים ככל שהגודל שלו גדל, כך שאפשר לשנות את הגודל של נפחי Persistent Disk קיימים או להוסיף נפחי Persistent Disk נוספים למכונה וירטואלית כדי לעמוד בדרישות הביצועים ונפח האחסון.
להוסיף דיסק שאינו דיסק אתחול למכונה כשצריך אחסון אמין ובמחיר סביר עם מאפייני ביצועים עקביים.
סוגי Persistent Disk
כשיוצרים נפח אחסון של Persistent Disk, אפשר לבחור באחד מסוגי הדיסקים הבאים:
- Balanced Persistent Disk (
pd-balanced)- חלופה לדיסק מתמיד מסוג SSD (ביצועים).
- איזון בין ביצועים לעלות. ברוב סוגי המכונות של Compute Engine, לדיסקים האלה יש את אותו מספר מקסימלי של פעולות קלט/פלט לשנייה כמו לדיסק מתמיד שמבוסס על SSD, ומספר נמוך יותר של פעולות קלט/פלט לשנייה לכל GiB. סוג הדיסק הזה מציע רמות ביצועים שמתאימות לרוב האפליקציות לשימוש כללי, במחיר שבין דיסק רגיל לבין דיסק מתמיד שמבוסס על SSD.
- משתמש בכונני SSD.
- SSD (Performance) Persistent Disk (
pd-ssd)- מתאים לאפליקציות ארגוניות ולמסדי נתונים עם ביצועים גבוהים שדורשים זמן אחזור קצר יותר ויותר פעולות קלט/פלט לשנייה (IOPS) ממה שמספק דיסק מתמיד סטנדרטי.
- משתמש בכונני SSD.
- דיסק מתמיד סטנדרטי (
pd-standard)- מתאים לעומסי עבודה גדולים של עיבוד נתונים שמשתמשים בעיקר בפעולות קלט/פלט רציפות.
- משתמשים בכוננים קשיחים (HDD) רגילים.
- Extreme Persistent Disk (
pd-extreme)- ביצועים גבוהים ועקביים גם לעומסי עבודה של גישה אקראית וגם לנפח נתונים גדול.
- מיועד לעומסי עבודה (workloads) של מסדי נתונים מתקדמים.
- מאפשר להקצות את יעד ה-IOPS.
- משתמש בכונני SSD.
- זמינים במספר מוגבל של סוגי מכונות.
אם יוצרים דיסק במסוף Google Cloud , סוג הדיסק שמוגדר כברירת מחדל הוא pd-balanced. אם יוצרים דיסק באמצעות ה-CLI של gcloud או ה-API של Compute Engine, סוג הדיסק שמוגדר כברירת מחדל הוא pd-standard.
למידע על התמיכה בסוגי מכונות, קראו את המאמרים הבאים:
עמידות של Persistent Disk
עמידות הדיסק מייצגת את ההסתברות לאובדן נתונים, על פי התכנון, בדיסק טיפוסי בשנה טיפוסית, באמצעות קבוצה של הנחות לגבי כשלים בחומרה, הסבירות לאירועים קטסטרופליים, שיטות בידוד ותהליכי הנדסה במרכזי הנתונים של Google, והקידודים הפנימיים שבהם נעשה שימוש בכל סוג דיסק. אירועים של אובדן נתונים ב-Persistent Disk הם נדירים ביותר, ובדרך כלל הם נובעים מכשלים מתואמים בחומרה, באגים בתוכנה או משילוב של שניהם. Google גם נוקטת צעדים רבים כדי לצמצם את הסיכון של השחתת נתונים שקטה, שקיים בכל התחום. טעויות אנוש של Google Cloud לקוחות, כמו מחיקה בטעות של דיסק, לא נכללות בעמידות של Persistent Disk.
קיים סיכון נמוך מאוד לאובדן נתונים בנפח של דיסק קשיח אזורי בגלל קידוד הנתונים והשכפול הפנימיים שלו. Persistent Disk אזורי מספק זמינות גבוהה ואפשר להשתמש בו להתאוששות מאסון אם מרכז נתונים שלם אבד ואי אפשר לשחזר אותו. דיסק אזורי לאחסון מתמיד מספק כפול עותקים של הדיסק בהשוואה לדיסק לאחסון מתמיד של תחום מוגדר, וכל עותק מפוזר בין שני תחומים באותו אזור. אם תחום ראשי הופך ללא זמין במהלך הפסקה זמנית בשירות, אפשר לגשת מיידית להעתק בתחום השני.
למידע נוסף על שיקולים ספציפיים לאזור, קראו את המאמר מיקום גיאוגרפי ואזורים.
בטבלה הבאה מוצגת העמידות של כל סוג דיסק. עמידות של 99.999% פירושה שאם יש לכם 1,000 דיסקים, סביר להניח שלא תאבדו אף אחד מהם במשך מאה שנים.
| דיסק מתמיד סטנדרטי אזורי | דיסק אחסון מתמיד מאוזן אזורי | דיסק מתמיד שמבוסס על SSD אזורי | דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) קיצוני אזורי | דיסק מתמיד סטנדרטי אזורי | דיסק אחסון מתמיד מאוזן אזורי | דיסק מתמיד אזורי שמבוסס על SSD |
|---|---|---|---|---|---|---|
| יותר מ-99.99% | יותר מ-99.999% | יותר מ-99.999% | יותר מ-99.9999% | יותר מ-99.999% | יותר מ-99.9999% | מעל 99.9999% |
תמיכה בסדרת מכונות
כדי לראות את סוגי ה-Persistent Disk (PD) שנתמכים, צריך לבחור סדרת מכונות.
| סדרת מכונות | SSD PD | Balanced PD | Extreme PD | Standard PD |
|---|---|---|---|---|
| A2 | — | |||
| A3 (H100) | — | — | ||
| A3 (H200) | — | — | — | — |
| A4 | — | — | — | — |
| A4X | — | — | — | — |
| A4X Max | — | — | — | — |
| C2 | — | |||
| C2D | — | |||
| C3 | — | — | ||
| C3D | — | — | ||
| C4 | — | — | — | — |
| C4A | — | — | — | — |
| C4D | — | — | — | — |
| C4N | — | — | — | — |
| E2 | — | |||
| G2 | — | — | ||
| G4 | — | — | — | — |
| H3 | — | — | — | |
| H4D | — | — | — | — |
| M1 | ||||
| M2 | ||||
| M3 | — | |||
| M4 | — | — | — | — |
| M4N | — | — | — | — |
| N1 | — | |||
| N1+GPU | — | |||
| N2 | ||||
| N2D | — | |||
| N4 | — | — | — | — |
| N4A | — | — | — | — |
| N4D | — | — | — | — |
| T2A | — | |||
| T2D | — | |||
| TPU v2 | — | — | — | |
| TPU v3 | — | — | — | |
| TPU v4 | — | — | — | |
| TPU v5e | — | — | — | |
| TPU v5p | — | — | — | |
| TPU v6e | — | — | — | — |
| TPU7x | — | — | — | — |
| X4 | — | — | — | — |
| X5 | — | — | — | — |
| Z3 | — | — | ||
| Z4D | — | — | — | — |
קיבולת מקסימלית
הגודל של אמצעי אחסון מסוג Persistent Disk יכול להיות עד 64TiB. אפשר להוסיף למכונה וירטואלית עד 127 נפחים של Persistent Disk אזוריים משניים, שאינם לאתחול. עם זאת, הקיבולת הכוללת של כל הכרכים של Persistent Disk שמצורפים למכונה וירטואלית אחת לא יכולה לחרוג מ-257 TiB.
אפשר ליצור נפחים לוגיים יחידים של עד 257TiB באמצעות ניהול נפחים לוגיים בתוך המכונה הווירטואלית. במאמר גודל של אמצעי אחסון לוגי מוסבר איך להבטיח ביצועים מקסימליים עם אמצעי אחסון גדולים.
דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) של תחום
דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) של תחום הוא דיסק אחסון מתמיד שאפשר לגשת אליו רק בתחום ספציפי אחד, לדוגמה europe-west-2.
שימוש קל
רוב משימות ניהול הדיסקים מטופלות על ידי Compute Engine, כך שאין צורך להתעסק עם חלוקה למחיצות, מערכי דיסקים מיותרים או ניהול של תת-אמצעי אחסון. בדרך כלל, אין צורך ליצור נפחים לוגיים גדולים יותר. עם זאת, אתם יכולים להרחיב את הקיבולת של הדיסק המשני לאחסון מתמיד ל-257TiB לכל VM, ולהחיל את השיטות האלה על הדיסקים לאחסון מתמיד. כדי לחסוך זמן ולקבל את הביצועים הכי טובים, כדאי לעצב את אמצעי האחסון של הדיסק המתמשך עם מערכת קבצים אחת וללא טבלאות מחיצות.
אם אתם צריכים להפריד את הנתונים לכמה אמצעי אחסון ייחודיים, צריך ליצור דיסקים נוספים במקום לחלק את הדיסקים הקיימים לכמה מחיצות.
אם אתם צריכים נפח אחסון נוסף בכרכים של הדיסק המתמשך, שנו את גודל הדיסקים במקום לחלק מחדש את הדיסקים ולפרמט אותם.
ביצועים
הביצועים של Persistent Disk ניתנים לחיזוי ומשתנים באופן לינארי בהתאם לקיבולת שהוקצתה, עד שמגיעים למגבלות של ה-vCPUs שהוקצו למכונה הווירטואלית. הביצועים של Persistent Disk תלויים גם במספר המעבדים הווירטואליים שיש למכונה הווירטואלית. מידע מפורט על הביצועים של דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) ועל אופטימיזציה שלו מופיע במאמרים סקירה כללית על הביצועים של דיסק אחסון מתמיד ואופטימיזציה של הביצועים של דיסק אחסון מתמיד.
אפשר להשיג את הביצועים המקסימליים של נפחי Persistent Disk חדשים באופן מיידי, ואין צורך לבצע חימום מראש. בנוסף, מערכת Compute Engine מבצעת אופטימיזציה של הביצועים, כך שלא צריך לבצע חלוקה של נתונים על פני כמה דיסקים כדי לקבל את הביצועים הטובים ביותר.
נפחי אחסון של דיסקים מתמידים סטנדרטיים הם יעילים וחסכוניים לטיפול בפעולות קריאה/כתיבה רציפות. אם האפליקציות שלכם דורשות קצבים גבוהים של IOPS אקראי, השתמשו ב-SSD או ב-Persistent Disk מסוג extreme. דיסק מתמיד שמבוסס על SSD מיועד לזמני אחזור של פחות מ-10 אלפיות השנייה. זמן האחזור שנמדד הוא ספציפי לאפליקציה.
עבור מכשירי אתחול, אפשר להפחית עלויות באמצעות שימוש בנפח דיסק מתמיד סטנדרטי. נפחים קטנים של דיסקים לאחסון מתמיד, כמו 10GiB, יכולים להתאים לתרחישי שימוש בסיסיים של אתחול וניהול חבילות. עם זאת, כדי להבטיח ביצועים עקביים לשימוש כללי יותר בדיסק האתחול, מומלץ להשתמש בדיסק אחסון מתמיד מאוזן בתור דיסק האתחול.
מכיוון שפעולות כתיבה בדיסק אחסון מתמיד תורמות לתעבורת הנתונים היוצאת המצטברת מהרשת של מכונת ה-VM, פעולות הכתיבה בדיסק אחסון מתמיד מוגבלות על ידי מגבלת תעבורת הנתונים היוצאת מהרשת של מכונת ה-VM.
אמינות
ל-Persistent Disk יש יתירות מובנית כדי להגן על הנתונים מפני כשל בציוד, ולהבטיח את זמינות הנתונים במהלך אירועי תחזוקה של מרכז הנתונים. סכומי ביקורת מחושבים לכל הפעולות ב-Persistent Disk, כדי לוודא שהנתונים שאתם קוראים הם הנתונים שכתבתם.
בנוסף, אפשר ליצור תמונות מצב של Persistent Disk כדי להגן על נתונים מפני אובדן בגלל טעות משתמש. ה-snapshots הן מצטברות, ואפשר ליצור אותן תוך כמה דקות גם אם יוצרים snapshots של דיסקים שמחוברים למכונות וירטואליות פועלות.
דיסק אחסון מתמיד אזורי (Regional Persistent Disk)
לנפחים של דיסקים אזוריים לאחסון מתמיד יש מאפייני אחסון שדומים לאלה של דיסקים לאחסון מתמיד של תחום. עם זאת, נפחים אזוריים של Persistent Disk מספקים אחסון עמיד ורפליקציה של נתונים בין שני אזורים באותו מחוז.
מידע על שכפול דיסקים סינכרוני
כשיוצרים דיסק אחסון מתמיד חדש, אפשר ליצור את הדיסק באזור אחד או לשכפל אותו בשני אזורים באותו אזור.
לדוגמה, אם יוצרים דיסק אחד באזור, כמו us-west1-a, יש לכם עותק אחד של הדיסק. דיסק שנוצר רק בתחום אחד נקרא דיסק של תחום מוגדר. כדי להגדיל את הזמינות של הדיסק, אפשר לאחסן עותק נוסף של הדיסק באזור אחר באותו אזור, למשל ב-us-west1-b.
דיסק לאחסון מתמיד שמשוכפל בשני אזורים באותו מחוז נקרא "דיסק לאחסון מתמיד אזורי". אתם יכולים גם להשתמש ב-Hyperdisk Balanced High Availability כדי לשכפל באופן סינכרוני את Google Cloud Hyperdisk בין אזורים.
לא סביר שאזור שלם ייכשל, אבל יכולות להיות תקלות אזוריות. שכפול בתוך האזור לאזורים שונים, כמו שמוצג בתמונה הבאה, עוזר לזמינות ומפחית את זמן האחזור של הדיסק. אם שני אזורי הרפליקציה נכשלים, זה נחשב לכשל ברמת האזור.
הדיסק משוכפל בשני אזורים.
בתרחיש של שכפול, הנתונים זמינים באזור המקומי (us-west1-a) שבו פועלת המכונה הווירטואלית (VM). לאחר מכן, הנתונים משוכפלים לאזור אחר (us-west1-b). אחד מהאזורים חייב להיות אותו אזור שבו פועלת המכונה הווירטואלית.
אם יש הפסקה זמנית בשירות באזור מסוים, בדרך כלל אפשר להעביר את עומס העבודה שפועל ב-Regional Persistent Disk לאזור אחר. מידע נוסף זמין במאמר ניהול כשלים בדיסקים אזוריים.
שיקולים בתכנון של דיסקים לאחסון מתמיד אזורי
אם אתם מתכננים מערכות חזקות או שירותים עם זמינות גבוהה ב-Compute Engine, כדאי להשתמש בדיסק אחסון מתמיד אזורי בשילוב עם שיטות מומלצות אחרות, כמו גיבוי הנתונים באמצעות תמונות מצב. נפחים של דיסקים לאחסון מתמיד אזוריים מיועדים גם לעבודה עם קבוצות של מופעי מכונה בניהול אזורי.
ביצועים
נפחי Persistent Disk אזוריים מיועדים לעומסי עבודה שנדרשים בהם יעד להתאוששות מאסון (RPO) ויעד זמן התאוששות (RTO) נמוכים יותר בהשוואה לשימוש בתמונות מצב של Persistent Disk.
דיסקים לאחסון מתמיד אזורי הם אפשרות טובה כשביצועי הכתיבה פחות קריטיים מיתירות הנתונים בכמה אזורים.
בדומה לדיסקים לאחסון מתמיד של תחום מוגדר, דיסקים לאחסון מתמיד אזורי יכולים להשיג ביצועים טובים יותר של IOPS וקצב העברת נתונים במכונות וירטואליות עם מספר גדול יותר של מעבדי vCPU. מידע נוסף על המגבלה הזו ועל מגבלות אחרות זמין במאמר הגדרת דיסקים בהתאם לדרישות הביצועים. אמצעי אחסון חדשים של Persistent Disk אזוריים יכולים להגיע מיד לביצועים המקסימליים שלהם, ואין צורך לחמם אותם מראש.
אם אתם צריכים יותר מקום בכונן או ביצועים טובים יותר, אתם יכולים לשנות את הגודל של הדיסקים האזוריים כדי להוסיף עוד נפח אחסון, קצב העברת נתונים ו-IOPS.
אמינות
Compute Engine משכפל את הנתונים של דיסק אחסון מתמיד אזורי לאזורים שבחרתם כשנוצרו הדיסקים. הנתונים של כל עותק משוכפל מפוזרים בין כמה מכונות פיזיות באזור כדי להבטיח יתירות.
בדומה ל-Persistent Disk אזורי, אתם יכולים ליצור קובצי snapshot של Persistent Disk כדי להגן מפני אובדן נתונים כתוצאה משגיאת משתמש. ה-snapshots הן מצטברות, ואפשר ליצור אותן תוך כמה דקות גם אם יוצרים snapshots של דיסקים שמחוברים למכונות וירטואליות פועלות.
מגבלות של דיסקים לאחסון מתמיד אזורי
- אפשר לחבר Persistent Disk אזורי רק למכונות וירטואליות שמשתמשות בסוגי המכונות E2, N1, N2 ו-N2D.
- אפשר לצרף Hyperdisk Balanced High Availability רק לסוגי מכונות נתמכים.
- אי אפשר ליצור דיסק אזורי על ידי שכפול של דיסק Hyperdisk ML או Hyperdisk Throughput. צריך ליצור קובץ snapshot של דיסק המקור ואז ליצור דיסק Hyperdisk Balanced High Availability מתוך קובץ ה-snapshot. מידע נוסף זמין במאמר בנושא החלפת דיסק אזורי בדיסק Hyperdisk Balanced High Availability.
- כשמשתמשים במצב קריאה-בלבד, אפשר לחבר דיסק אחסון מתמיד מאוזן אזורי לעד 10 מכונות וירטואליות.
- הגודל המינימלי של דיסק מתמיד סטנדרטי אזורי הוא 200 GiB.
- אפשר רק להגדיל את הנפח של Persistent Disk אזורי או שלHyperdisk Balanced High Availability, ואי אפשר להקטין אותו.
- לדיסקים לאחסון מתמיד אזורי ולנפחי אחסון של Hyperdisk Balanced High Availability יש מאפייני ביצועים שונים מאלה של הדיסקים התואמים שלהם באזורים. מידע נוסף זמין במאמרים מידע על הביצועים של Persistent Disk ו מגבלות הביצועים של Hyperdisk Balanced High Availability.
- אי אפשר לשנות את הגודל של נפח אחסון מסוג Hyperdisk Balanced High Availability שנמצא במצב multi-writer אם אחד מהמופעים שנפח האחסון מחובר אליו נמצא באזור שחווה הפסקת שירות.
- אי אפשר להשתמש בנפח אחסון של Hyperdisk Balanced High Availability שנמצא במצב של כמה כותבים כבדיסק אתחול.
- אם יוצרים דיסק משוכפל על ידי שיבוט של דיסק אזורי, שני העותקים האזוריים לא מסונכרנים באופן מלא בזמן היצירה. אחרי היצירה, אפשר להשתמש בשכפול של הדיסק האזורי תוך 3 דקות בממוצע. עם זאת, יכול להיות שתצטרכו לחכות עשרות דקות עד שהדיסק יגיע למצב של רפליקציה מלאה ו היעד להתאוששות מאסון (RPO) יהיה קרוב לאפס. איך בודקים אם הדיסק שוכפל במלואו
- אי אפשר ליצור דיסקים אזוריים באזורי AI.
- יש מגבלות על יצירת דיסק אזורי מתמונה:
- כשיוצרים דיסק אזורי מתמונה, אפשר ליצור דיסק אחד בפרויקט כל 5 דקות. אפשר לשלוח עד 5 בקשות בו-זמנית, אבל אי אפשר ליצור יותר מ-5 דיסקים בפרק זמן של 25 דקות.
- יצירת דיסק אזורי מקובץ אימג' נמצאת בשלב תצוגה מקדימה, והיא איטית יותר מיצירת דיסק של אזור מקובץ אימג'.
סוגי ממשקי האחסון
ממשק האחסון נבחר אוטומטית כשיוצרים את המופע או כשמוסיפים נפחי דיסק מתמשך למכונה וירטואלית. במכונות וירטואליות מסוג Tau T2A ומכונות וירטואליות מהדור השלישי (כמו M3), משתמשים בממשק NVMe לדיסק לאחסון מתמיד.
גם במכונות Confidential VM נעשה שימוש בדיסק Persistent Disk בחיבור NVMe. בכל סדרות המכונות האחרות של Compute Engine נעשה שימוש בממשק הדיסק SCSI לדיסק לאחסון מתמיד.
רוב התמונות הציבוריות כוללות מנהלי התקנים של NVMe ו-SCSI. רוב קובצי האימג' כוללים ליבה עם מנהלי התקנים שעברו אופטימיזציה, שמאפשרים למכונה הווירטואלית להשיג את הביצועים הטובים ביותר באמצעות NVMe. כדי להשיג את הביצועים הטובים ביותר עם NVMe, קובצי האימג' של Linux שאתם מייבאים צריכים לכלול גרסת ליבה בגרסה 4.14.68 ואילך.
כדי לבדוק אם גרסה של מערכת הפעלה תומכת ב-NVMe, עיינו בדף פרטי מערכת ההפעלה.
מצב כתיבה מרובה
אתם יכולים לצרף דיסק מתמיד שמבוסס על SSD במצב ריבוי כותבים לעד שתי מכונות וירטואליות מסוג N2 בו-זמנית, כדי ששתי המכונות הווירטואליות יוכלו לקרוא מהדיסק ולכתוב אליו.
Persistent Disk במצב של מספר כותבים מספק יכולת של אחסון בלוקים משותף, ומציג בסיס תשתיתי לבניית מערכות קבצים ומסדי נתונים משותפים עם זמינות גבוהה. מערכות הקבצים ומסדי הנתונים המיוחדים האלה צריכים להיות מתוכננים לעבודה עם אחסון בלוקים משותף ולטפל בעקביות המטמון בין מכונות וירטואליות באמצעות כלים כמו SCSI Persistent Reservations.
עם זאת, בדרך כלל לא כדאי להשתמש ישירות ב-Persistent Disk במצב כתיבה מרובה. הרבה מערכות קבצים, כמו EXT4, XFS ו-NTFS, לא מיועדות לשימוש עם אחסון בלוקים משותף. למידע נוסף על השיטות המומלצות לשיתוף Persistent Disk בין מכונות וירטואליות, ראו שיטות מומלצות.
אם אתם צריכים אחסון קבצים מנוהל באופן מלא, אתם יכולים להטמיע שיתוף קבצים של Filestore במכונות וירטואליות ב-Compute Engine.
כדי להפעיל מצב של כמה כותבים בכרכים חדשים של Persistent Disk, יוצרים Persistent Disk חדש ומציינים את הדגל --multi-writer ב-CLI של gcloud או את המאפיין multiWriter ב-Compute Engine API. מידע נוסף זמין במאמר בנושא שיתוף של דיסקים לאחסון מתמיד בין מכונות וירטואליות.
הצפנה של Persistent Disk
ב-Compute Engine, הנתונים מוצפנים באופן אוטומטי לפני שהם עוברים מחוץ למכונה הווירטואלית אל שטח האחסון של הדיסק הקשיח. כל דיסק מתמשך נשאר מוצפן באמצעות מפתחות שהוגדרו על ידי המערכת או באמצעות מפתחות באספקת הלקוח. Google מחלקת את הנתונים של דיסק אחסון מתמיד בין כמה דיסקים פיזיים באופן שהמשתמשים לא יכולים לשלוט בו.
כשמוחקים נפח של Persistent Disk, Google משליכה את מפתחות ההצפנה, וכך אי אפשר לאחזר את הנתונים. התהליך הזה הוא בלתי הפיך.
אם אתם רוצים לשלוט במפתחות ההצפנה שמשמשים להצפנת הנתונים, אתם יכולים ליצור את הדיסקים עם מפתחות הצפנה משלכם.
הגבלות
אי אפשר לצרף נפח Persistent Disk למכונה וירטואלית בפרויקט אחר.
אפשר לצרף דיסק אחסון מתמיד מאוזן לעד 10 מכונות וירטואליות במצב קריאה בלבד.
בסוגי מכונות בהתאמה אישית או במכונות עם קונפיגורציה מוגדרת (predefined) עם לפחות vCPU אחד, אפשר לצרף עד 128 אמצעי אחסון מסוג Persistent Disk.
כל אמצעי אחסון ב-Persistent Disk יכול להיות בגודל של עד 64 TiB, כך שאין צורך לנהל מערכים של דיסקים כדי ליצור אמצעי אחסון לוגיים גדולים. לכל מכונה וירטואלית אפשר לצרף רק כמות מוגבלת של נפח כולל של Persistent Disk, ומספר מוגבל של אמצעי אחסון נפרדים של Persistent Disk. למכונות עם קונפיגורציה מוגדרת (predefined) ולסוגי מכונות בהתאמה אישית יש אותן מגבלות של Persistent Disk.
לרוב המכונות הווירטואליות אפשר לצרף עד 128 נפחים של Persistent Disk ועד 257 TiB של מקום בכונן כולל. השטח הכולל של הדיסק במכונה וירטואלית כולל את הגודל של דיסק האתחול.
מכונות עם ליבה משותפת (shared-core) מוגבלות ל-16 נפחים של Persistent Disk ולנפח כולל של 3 TiB ב-Persistent Disk.
יכול להיות שתידרש התייחסות מיוחדת ליצירת נפחים לוגיים גדולים מ-64 TiB. למידע נוסף על הביצועים של נפח לוגי גדול יותר, ראו גודל נפח לוגי.
Persistent Disk ו-Colossus
הדיסק הקשיח המתמשך מיועד לפעול בשילוב עם מערכת הקבצים של Google, Colossus, שהיא מערכת אחסון בלוקים מבוזרת. מנהלי ההתקנים של Persistent Disk מצפינים באופן אוטומטי את הנתונים במכונה הווירטואלית לפני שהם מועברים מהמכונה הווירטואלית לרשת. לאחר מכן, Colossus שומר את הנתונים. כש-Colossus קורא את הנתונים, מנהל ההתקן מבטל את ההצפנה של הנתונים הנכנסים.
נפחי Persistent Disk משתמשים ב-Colossus בתור הקצה העורפי של האחסון.
השימוש בדיסקים כשירות שימושי במקרים רבים, למשל:
- קל יותר לשנות את גודל הדיסקים כשהמכונה פועלת, מאשר לעצור את המכונה קודם. אפשר להגדיל את גודל הדיסק בלי לעצור את המכונה.
- קל יותר לצרף ולנתק דיסקים כשלא צריך לשתף את הדיסקים והמכונות הווירטואליות באותו מחזור חיים או למקם אותם באותו מקום. אפשר לעצור מכונה וירטואלית ולהשתמש בדיסק האתחול שלה מסוג Persistent Disk כדי לאתחל מכונה וירטואלית אחרת.
- תכונות של זמינות גבוהה, כמו שכפול, הופכות לפשוטות יותר כי מנהל ההתקן של הדיסק יכול להסתיר את פרטי השכפול ולספק שכפול אוטומטי בזמן הכתיבה.
המאמרים הבאים
בודקים את המידע על תמחור של דיסקים ותמונות.
איך משתפים אמצעי אחסון מסוג Persistent Disk בין מכונות וירטואליות