במאמר הזה מתוארים התכונות, הסוגים, הביצועים והיתרונות של אמצעי אחסון מסוג Persistent Disk. אם אתם צריכים אחסון בלוקים עבור מופע של מכונה וירטואלית (VM) או קונטיינר, למשל עבור דיסק אתחול או דיסק נתונים, אתם יכולים להשתמש באמצעי אחסון של Persistent Disk אם Google Cloud Hyperdisk לא זמין למופע המחשוב שלכם. במאמר בחירת סוג דיסק אפשר לקרוא על אפשרויות אחרות לאחסון בלוקים ב-Compute Engine.
נפחי אחסון של דיסקים לאחסון מתמיד (persistent disk) הם מכשירים עמידים לאחסון ברשת שלמכונות שלכם יש אפשרות גישה אליהם כמו לדיסקים פיזיים במחשב או בשרת. כרכים של Persistent Disk לא מחוברים למכונה הפיזית שמארחת את המכונה. במקום זאת, הם מצורפים למופע כהתקני בלוקים ברשת. כשקוראים מנפח של Persistent Disk או כותבים בו, הנתונים מועברים ברשת.
הנתונים בכל נפח של דיסק אחסון מתמיד מחולקים בין כמה דיסקים פיזיים. Compute Engine מנהל את הדיסקים הפיזיים ואת חלוקת הנתונים כדי להבטיח יתירות וביצועים אופטימליים.
אתם יכולים לנתק או להעביר את אמצעי האחסון כדי לשמור את הנתונים גם אחרי שתמחקו את המופעים. הביצועים של Persistent Disk משתפרים ככל שהגודל שלו גדל, כך שאפשר לשנות את הגודל של נפחי Persistent Disk קיימים או להוסיף נפחי Persistent Disk נוספים למכונה וירטואלית כדי לעמוד בדרישות הביצועים ונפח האחסון.
מוסיפים דיסק שאינו דיסק אתחול למופע כשצריך אחסון אמין ובמחיר סביר עם מאפייני ביצועים עקביים.
הוספת דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) למופע
סוגי דיסקים לאחסון מתמיד
כשיוצרים נפח אחסון של Persistent Disk, אפשר לבחור אחד מסוגי הדיסקים הבאים:
- Balanced Persistent Disk (
pd-balanced)- חלופה לדיסק אחסון מתמיד (persistent disk) שמבוסס על SSD (ביצועים).
- שילוב בין ביצועים לעלות. ברוב סוגי המכונות ב-Compute Engine, לדיסקים האלה יש אותו מספר מקסימלי של פעולות קלט/פלט בשנייה (IOPS) כמו לדיסקים לאחסון מתמיד (persistent disk) מסוג SSD, ומספר נמוך יותר של פעולות קלט/פלט בשנייה לכל GiB. סוג הדיסק הזה מציע רמות ביצועים שמתאימות לרוב האפליקציות לשימוש כללי, במחיר שנע בין המחיר של דיסק קשיח רגיל לבין המחיר של דיסק SSD קבוע.
- משתמש בכונני SSD.
- SSD (Performance) Persistent Disk (
pd-ssd)- מתאים לאפליקציות ארגוניות ולמסדי נתונים עם ביצועים גבוהים שדורשים זמן אחזור קצר יותר ו-IOPS גבוה יותר מאלה שמספק דיסק מתמיד רגיל.
- משתמש בכונני SSD.
- Standard Persistent Disk (
pd-standard)- מתאים לעומסי עבודה גדולים של עיבוד נתונים שמשתמשים בעיקר בפעולות קלט/פלט רציפות.
- משתמשים בכוננים קשיחים (HDD) רגילים.
- Extreme Persistent Disk (
pd-extreme)- מציע ביצועים גבוהים באופן עקבי גם לעומסי עבודה של גישה אקראית וגם לתפוקה בכמות גדולה.
- מיועד לעומסי עבודה של מסדי נתונים מתקדמים.
- מאפשר להקצות את יעד ה-IOPS.
- משתמש בכונני SSD.
- האפשרות זמינה למספר מוגבל של סוגי מכונות.
אם יוצרים דיסק במסוף Google Cloud , סוג הדיסק שמוגדר כברירת מחדל הוא pd-balanced. אם יוצרים דיסק באמצעות gcloud CLI או Compute Engine API, סוג הדיסק שמוגדר כברירת מחדל הוא pd-standard.
למידע על תמיכה בסוגי מכונות, אפשר לעיין במאמרים הבאים:
עמידות של Persistent Disk
עמידות הדיסק מייצגת את ההסתברות לאובדן נתונים, על פי התכנון, בדיסק טיפוסי בשנה טיפוסית, באמצעות קבוצה של הנחות לגבי כשלים בחומרה, הסבירות לאירועים קטסטרופליים, שיטות בידוד ותהליכי הנדסה במרכזי הנתונים של Google, והקידודים הפנימיים שבהם נעשה שימוש בכל סוג דיסק. אירועים של אובדן נתונים ב-Persistent Disk הם נדירים ביותר, ובדרך כלל הם נובעים מכשלים מתואמים בחומרה, באגים בתוכנה או שילוב של שניהם. Google גם נוקטת צעדים רבים כדי לצמצם את הסיכון לשיבוש נתונים שקט, שהוא סיכון כללי בתעשייה. שגיאה אנושית של לקוח, למשל כשלקוח מוחק בטעות דיסק, לא נכללת בהיקף של עמידות דיסק מתמשך. Google Cloud
קיים סיכון נמוך מאוד לאובדן נתונים בנפח של דיסק קשיח אזורי, בגלל הקידודים הפנימיים של הנתונים והשכפול. Regional Persistent Disk מספק זמינות גבוהה ואפשר להשתמש בו להתאוששות מאסון אם מרכז נתונים שלם אבד ואי אפשר לשחזר אותו. דיסק אחסון מתמיד אזורי מספק פי שניים עותקים של הדיסק בהשוואה לדיסק אחסון מתמיד של תחום מוגדר, וכל עותק מחולק בין שני תחומים באותו אזור. אם תחום ראשי הופך ללא זמין במהלך הפסקה זמנית בשירות, אפשר לגשת מיד לשכפול בתחום השני.
מידע נוסף על שיקולים ספציפיים לאזור זמין במאמר מיקום גיאוגרפי ואזורים.
בטבלה הבאה מוצגת העמידות של כל סוג דיסק. עמידות של 99.999% פירושה שאם יש לכם 1,000 דיסקים, סביר להניח שלא תאבדו אף אחד מהם במשך מאה שנים.
| standard Persistent Disk אזורי | דיסק אחסון מתמיד מאוזן אזורי | דיסק מתמיד שמבוסס על SSD אזורי | דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) קיצוני אזורי | Regional standard Persistent Disk | אחסון מתמיד (persistent disk) מאוזן אזורי | SSD Persistent Disk אזורי |
|---|---|---|---|---|---|---|
| טוב יותר מ-99.99% | טוב יותר מ-99.999% | טוב יותר מ-99.999% | טוב יותר מ-99.9999% | טוב יותר מ-99.999% | טוב יותר מ-99.9999% | טוב יותר מ-99.9999% |
תמיכה בסדרת מכונות
כדי לראות את סוגי הדיסקים הקשיחים (PD) הנתמכים, צריך לבחור קודם סדרת מכונות.
| סדרת מכונות | SSD PD | Balanced PD | Extreme PD | Standard PD |
|---|---|---|---|---|
| A2 | — | |||
| A3 (H100) | — | — | ||
| A3 (H200) | — | — | — | — |
| A4 | — | — | — | — |
| A4X | — | — | — | — |
| A4X Max | — | — | — | — |
| C2 | — | |||
| C2D | — | |||
| C3 | — | — | ||
| C3D | — | — | ||
| C4 | — | — | — | — |
| C4A | — | — | — | — |
| C4D | — | — | — | — |
| C4N | — | — | — | — |
| E2 | — | |||
| G2 | — | — | ||
| G4 | — | — | — | — |
| H3 | — | — | — | |
| H4D | — | — | — | — |
| M1 | ||||
| M2 | ||||
| M3 | — | |||
| M4 | — | — | — | — |
| M4N | — | — | — | — |
| N1 | — | |||
| N1+GPU | — | |||
| N2 | ||||
| N2D | — | |||
| N4 | — | — | — | — |
| N4A | — | — | — | — |
| N4D | — | — | — | — |
| T2A | — | |||
| T2D | — | |||
| TPU v2 | — | — | — | |
| TPU v3 | — | — | — | |
| TPU v4 | — | — | — | |
| TPU v5e | — | — | — | |
| TPU v5p | — | — | — | |
| TPU v6e | — | — | — | — |
| TPU7x | — | — | — | — |
| X4 | — | — | — | — |
| Z3 | — | — |
קיבולת מקסימלית
הגודל של נפחי Persistent Disk יכול להיות עד 64TiB. אפשר להוסיף עד 127 כרכים משניים של דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) אזורי שאינם אתחול למכונת VM. עם זאת, הקיבולת הכוללת של כל הכרכים של Persistent Disk שמצורפים למכונה וירטואלית אחת לא יכולה לחרוג מ-257 TiB.
אפשר ליצור נפחים לוגיים יחידים של עד 257TiB באמצעות ניהול נפחים לוגיים בתוך המכונה הווירטואלית. מידע על שיפור הביצועים של נפחים גדולים זמין במאמר גודל נפח לוגי.
דיסק אחסון מתמיד אזורי
דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) של תחום הוא דיסק אחסון מתמיד שאפשר לגשת אליו רק בתחום ספציפי אחד, למשל europe-west-2.
שימוש קל
Compute Engine מטפל ברוב משימות ניהול הדיסקים, כך שלא צריך להתעסק בחלוקה למחיצות, במערכי דיסקים מיותרים או בניהול של נפחי אחסון משניים. בדרך כלל אין צורך ליצור נפחים לוגיים גדולים יותר. עם זאת, אפשר להגדיל את הקיבולת של דיסקים לאחסון מתמיד שמצורפים כמשניים ל-257TiB לכל מכונה וירטואלית, וליישם את השיטות האלה על דיסקים לאחסון מתמיד. כדי לחסוך זמן ולקבל את הביצועים הכי טובים, מומלץ לעצב את אמצעי האחסון של Persistent Disk עם מערכת קבצים אחת וללא טבלאות חלוקה.
אם אתם צריכים להפריד את הנתונים לכמה אמצעי אחסון ייחודיים, צריך ליצור דיסקים נוספים במקום לחלק את הדיסקים הקיימים לכמה מחיצות.
אם אתם צריכים נפח אחסון נוסף בכרכים של דיסק מתמשך, משנים את הגודל של הדיסקים במקום לשנות את החלוקה למחיצות ולפרמט.
ביצועים
הביצועים של דיסק אחסון מתמיד ניתנים לחיזוי ומשתנים באופן ליניארי בהתאם לקיבולת שהוקצתה, עד שמגיעים למגבלות של מעבדי ה-vCPU שהוקצו למכונת ה-VM. מידע נוסף על מגבלות של שינוי גודל לשיפור הביצועים ואופטימיזציה זמין במאמר הגדרת דיסקים בהתאם לדרישות הביצועים.
נפחי אחסון של דיסקים קשיחים רגילים הם יעילים וחסכוניים לטיפול בפעולות קריאה/כתיבה רציפות, אבל הם לא מותאמים לטיפול בשיעורים גבוהים של פעולות קלט/פלט אקראיות לשנייה (IOPS). אם האפליקציות שלכם דורשות קצבים גבוהים של IOPS אקראי, כדאי להשתמש ב-SSD או בדיסק לאחסון מתמיד (Persistent Disk) בקיבולת גבוהה. דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) שמבוסס על SSD מיועד לזמני אחזור של אלפיות שנייה בודדות. זמן האחזור שנצפה הוא ספציפי לאפליקציה.
Compute Engine מבצע אופטימיזציה של הביצועים וההתאמה של נפחי האחסון של דיסקים לאחסון מתמיד באופן אוטומטי. כדי לקבל את הביצועים הכי טובים, לא צריך לאחד כמה דיסקים או להכין מראש דיסקים. כשצריך יותר נפח אחסון או ביצועים טובים יותר, אפשר לשנות את הגודל של הדיסקים ואולי להוסיף עוד מעבדים וירטואליים כדי להגדיל את נפח האחסון, את קצב העברת הנתונים ואת פעולות הקלט/פלט בשנייה (IOPS). הביצועים של דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) מבוססים על הקיבולת הכוללת של דיסק האחסון המתמיד שמחובר למכונת VM ועל מספר המעבדים הווירטואליים שיש למכונת ה-VM.
במכשירי אתחול, אפשר להשתמש בדיסק קשיח רגיל כדי להפחית את העלויות. דיסקים קטנים לאחסון מתמיד בנפח 10GiB יכולים להתאים לתרחישי שימוש בסיסיים של אתחול וניהול חבילות. עם זאת, כדי להבטיח ביצועים עקביים לשימוש כללי יותר במכשיר האתחול, מומלץ להשתמש בדיסק אחסון מתמיד מאוזן בתור דיסק האתחול.
מכיוון שפעולות כתיבה בדיסק אחסון מתמיד תורמות לתנועת היציאה המצטברת מהרשת של מכונת ה-VM, פעולות הכתיבה בדיסק אחסון מתמיד מוגבלות על ידי מגבלת היציאה מהרשת של מכונת ה-VM.
אמינות
ל-Persistent Disk יש יתירות מובנית כדי להגן על הנתונים מפני כשל בציוד, וכדי להבטיח את זמינות הנתונים במהלך אירועי תחזוקה של מרכזי נתונים. סכומי ביקורת מחושבים עבור כל הפעולות ב-Persistent Disk, כדי לוודא שמה שאתם קוראים הוא מה שכתבתם.
בנוסף, אפשר ליצור תמונות מצב של Persistent Disk כדי להגן על נתונים מפני אובדן עקב טעות משתמש. קובצי ה-snapshot הם מצטברים, וגם אם מצלמים דיסקים שמצורפים למכונות וירטואליות פעילות, לוקח רק כמה דקות ליצור אותם.
דיסק אחסון מתמיד אזורי
לנפחי אחסון של דיסקים לאחסון מתמיד אזורי יש מאפייני אחסון דומים לאלה של דיסקים לאחסון מתמיד אזורי. עם זאת, נפחי אחסון מתמיד (persistent disk) אזוריים מספקים אחסון עמיד ושכפול של נתונים בין שני אזורים באותו אזור.
מידע על שכפול סינכרוני של דיסקים
כשיוצרים דיסק אחסון מתמיד חדש, אפשר ליצור את הדיסק באזור אחד או לשכפל אותו בשני אזורים באותו אזור.
לדוגמה, אם יוצרים דיסק באזור, כמו us-west1-a, יש לכם עותק אחד של הדיסק. דיסק שנוצר רק בתחום אחד נקרא דיסק של תחום מוגדר. כדי להגדיל את הזמינות של הדיסק, אפשר לאחסן עותק נוסף של הדיסק באזור אחר באותו אזור, למשל ב-us-west1-b.
דיסק אחסון מתמיד שמשוכפל בשני אזורים באותו אזור נקרא דיסק אחסון מתמיד אזורי. אפשר גם להשתמש ב-Hyperdisk Balanced High Availability לשכפול סינכרוני בין אזורים של Google Cloud Hyperdisk.
לא סביר שאזור שלם ייכשל, אבל יכולות להיות תקלות באזורים. שכפול בתוך האזור לאזורים שונים, כמו שמוצג בתמונה הבאה, עוזר בזמינות ומפחית את זמן האחזור של הדיסק. אם שני אזורי השכפול נכשלים, זה נחשב לכשל בכל האזור.
הדיסק משוכפל בשני אזורים.
בתרחיש המשוכפל, הנתונים זמינים באזור המקומי (us-west1-a), שהוא האזור שבו המכונה הווירטואלית (VM) פועלת. לאחר מכן, הנתונים משוכפלים לאזור אחר (us-west1-b). אחד האזורים חייב להיות אותו אזור שבו המכונה הווירטואלית פועלת.
אם מתרחש הפסקת חשמל אזורית, בדרך כלל אפשר לבצע מעבר לגיבוי ולשיקום של עומס העבודה שפועל בדיסק קשיח אזורי לאזור אחר. מידע נוסף מופיע במאמר בנושא ניהול כשלים בדיסקים אזוריים.
שיקולים בתכנון של דיסקים לאחסון מתמיד אזורי
אם אתם מתכננים מערכות חזקות או שירותים עם זמינות גבוהה ב-Compute Engine, כדאי להשתמש ב-Regional Persistent Disk בשילוב עם שיטות מומלצות אחרות, כמו גיבוי הנתונים באמצעות תמונות מצב. נפחי אחסון מתמיד אזוריים מיועדים גם לעבודה עם קבוצות של מופעי מכונה בניהול אזורי.
ביצועים
נפחי דיסק קשיח אזוריים מיועדים לעומסי עבודה שנדרש בהם יעד נקודת התאוששות (RPO) ויעד משך התאוששות (RTO) נמוכים יותר בהשוואה לשימוש בתמונות מצב של דיסק קשיח.
אפשר להשתמש ב-Persistent Disk אזורי אם ביצועי הכתיבה פחות חשובים מהיתירות של הנתונים בכמה אזורים.
בדומה ל-Persistent Disk אזורי, Regional Persistent Disk יכול להשיג ביצועים טובים יותר של IOPS ושל קצב העברת נתונים במכונות וירטואליות עם מספר גדול יותר של vCPU. מידע נוסף על המגבלה הזו ועל מגבלות אחרות זמין במאמר הגדרת דיסקים בהתאם לדרישות הביצועים.
כשצריך יותר נפח אחסון או ביצועים טובים יותר, אפשר לשנות את הגודל של הדיסקים האזוריים כדי להוסיף נפח אחסון, תפוקה ו-IOPS.
אמינות
Compute Engine משכפל את הנתונים של הדיסק לאחסון מתמיד של אזור לתחומים (zones) שבחרתם כשנוצרו הדיסקים. הנתונים של כל עותק משוכפל מפוזרים בין כמה מכונות פיזיות באזור כדי להבטיח יתירות.
בדומה לדיסק אחסון מתמיד אזורי, אפשר ליצור תמונות מצב של דיסק אחסון מתמיד כדי להגן על הנתונים מפני אובדן בגלל טעות משתמש. קובצי ה-snapshot הם מצטברים, וגם אם מצלמים דיסקים שמצורפים למכונות וירטואליות פעילות, לוקח רק כמה דקות ליצור אותם.
מגבלות של Regional Persistent Disk
- אפשר לצרף דיסק אחסון מתמיד אזורי רק למכונות וירטואליות שמשתמשות בסוגי המכונות הבאים: E2, N1, N2 ו- N2D.
- אפשר לצרף Hyperdisk Balanced High Availability רק לסוגי מכונות נתמכים.
- אי אפשר ליצור דיסק אחסון מתמיד אזורי מקובץ אימג' של מערכת הפעלה, או מדיסק שנוצר מקובץ אימג' של מערכת הפעלה.
- אי אפשר ליצור דיסק אזורי על ידי שיבוט של דיסק Hyperdisk ML או דיסק Hyperdisk Throughput. צריך ליצור קובץ snapshot של דיסק המקור, ואז ליצור דיסק Hyperdisk Balanced High Availability מקובץ ה-snapshot. מידע נוסף זמין במאמר בנושא המרת דיסק אזורי לדיסק Hyperdisk Balanced High Availability.
- כשמשתמשים במצב קריאה בלבד, אפשר לצרף דיסק קשיח מאוזן אזורי לעד 10 מכונות וירטואליות.
- הגודל המינימלי של Standard Persistent Disk אזורי הוא 200 GiB.
- אפשר להגדיל את הגודל של דיסק מתמשך אזוריאו של נפח אחסון של Hyperdisk Balanced High Availability, אבל אי אפשר להקטין אותו.
- לדיסקים אזוריים לאחסון מתמיד ולנפחי אחסון של Hyperdisk Balanced High Availability יש מאפייני ביצועים שונים מאלה של הדיסקים התואמים שלהם באזורים. מידע נוסף זמין במאמרים מידע על הביצועים של Persistent Disk ומגבלות הביצועים של Hyperdisk Balanced High Availability.
- אי אפשר להשתמש בנפח אחסון של Hyperdisk Balanced High Availability שנמצא במצב multi-writer כבדיסק אתחול.
- אם יוצרים דיסק משוכפל על ידי שיבוט של דיסק אזורי, שני העותקים האזוריים לא מסונכרנים באופן מלא בזמן היצירה. אחרי היצירה, אפשר להשתמש בשיבוט של הדיסק האזורי תוך 3 דקות בממוצע. עם זאת, יכול להיות שתצטרכו לחכות עשרות דקות עד שהדיסק יגיע למצב של שכפול מלא ו היעד להתאוששות מאסון (RPO) יהיה קרוב לאפס. איך בודקים אם הדיסק המשוכפל שוכפל במלואו
- אי אפשר ליצור דיסקים אזוריים באזורי AI.
סוגי ממשקי אחסון
ממשק האחסון נבחר אוטומטית כשיוצרים את המופע או מוסיפים נפחי Persistent Disk למכונה וירטואלית. מכונות וירטואליות מדור שלישי (כמו M3) ו-Tau T2A משתמשות בממשק NVMe לדיסקים לאחסון מתמיד.
מכונות וירטואליות מסוג Confidential VM משתמשות גם בדיסק אחסון מתמיד NVMe. בכל סדרות המכונות האחרות של Compute Engine נעשה שימוש בממשק הדיסק SCSI עבור דיסק לאחסון מתמיד.
רוב התמונות הציבוריות כוללות גם מנהלי התקנים של NVMe וגם מנהלי התקנים של SCSI. רוב התמונות כוללות ליבה עם מנהלי התקנים שעברו אופטימיזציה, שמאפשרים למכונה הווירטואלית להשיג את הביצועים הטובים ביותר באמצעות NVMe. כדי להשיג את הביצועים הכי טובים של תמונות Linux שיובאו באמצעות NVMe, צריך לוודא שהן כוללות את גרסת הליבה 4.14.68 ואילך.
כדי לדעת אם גרסה של מערכת הפעלה תומכת ב-NVMe, אפשר לעיין בדף פרטים על מערכת ההפעלה.
מצב ריבוי כותבים
אתם יכולים לצרף דיסק אחסון מתמיד מסוג SSD במצב ריבוי כותבים לעד שתי מכונות וירטואליות מסוג N2 בו-זמנית, כך ששתי המכונות הווירטואליות יוכלו לקרוא ולכתוב לדיסק.
Persistent Disk במצב ריבוי כותבים מספק יכולת אחסון בלוקים משותפת, ומהווה בסיס תשתיתי לבניית מערכות קבצים ומסדי נתונים משותפים עם זמינות גבוהה. מערכות קבצים ומסדי נתונים ייעודיים כאלה צריכים להיות מתוכננים כך שיפעלו עם אחסון בלוקים משותף ויטפלו בעקביות המטמון בין מכונות וירטואליות באמצעות כלים כמו SCSI Persistent Reservations.
עם זאת, בדרך כלל לא מומלץ להשתמש ישירות ב-Persistent Disk עם מצב ריבוי כותבים. מערכות קבצים רבות, כמו EXT4, XFS ו-NTFS, לא מיועדות לשימוש עם אחסון בלוקים משותף. מידע נוסף על השיטות המומלצות לשיתוף Persistent Disk בין מכונות וירטואליות זמין במאמר שיטות מומלצות.
אם אתם צריכים אחסון קבצים מנוהל באופן מלא, אתם יכולים להטמיע שיתוף קבצים של Filestore במכונות וירטואליות של Compute Engine.
כדי להפעיל מצב של גישה לכתיבה מרובה בכרכים חדשים של דיסק אחסון מתמיד, יוצרים דיסק אחסון מתמיד חדש ומציינים את האפשרות --multi-writer ב-gcloud CLI או את המאפיין multiWriter ב-Compute Engine API. מידע נוסף זמין במאמר בנושא שיתוף של דיסקים לאחסון מתמיד בין מכונות וירטואליות.
הצפנה של Persistent Disk
Compute Engine מצפין את הנתונים באופן אוטומטי לפני שהם עוברים מחוץ למכונה הווירטואלית אל שטח האחסון של הדיסק הקשיח. כל דיסק מתמשך נשאר מוצפן באמצעות מפתחות שהוגדרו על ידי המערכת או באמצעות מפתחות באספקת הלקוח (CSEK). Google מחלקת את הנתונים של דיסק אחסון מתמיד בין כמה דיסקים פיזיים באופן שהמשתמשים לא יכולים לשלוט בו.
כשמוחקים נפח של Persistent Disk, Google משליכה את מפתחות ההצפנה, כך שאי אפשר לשחזר את הנתונים. התהליך הזה הוא בלתי הפיך.
אם אתם רוצים לשלוט במפתחות ההצפנה שמשמשים להצפנת הנתונים, צריך ליצור את הדיסקים עם מפתחות הצפנה משלכם.
הגבלות
אי אפשר לצרף נפח של Persistent Disk למכונה וירטואלית בפרויקט אחר.
אפשר לצרף דיסק אחסון מתמיד מאוזן לעד 10 מכונות וירטואליות במצב קריאה בלבד.
בסוגי מכונות בהתאמה אישית או בסוגי מכונות עם קונפיגורציה מוגדרת (predefined) עם לפחות vCPU אחד, אפשר לצרף עד 128 נפחים של Persistent Disk.
כל נפח אחסון של Persistent Disk יכול להגיע לגודל של עד 64 TiB, כך שאין צורך לנהל מערכים של דיסקים כדי ליצור נפחי אחסון לוגיים גדולים. לכל מכונת VM אפשר לצרף רק כמות מוגבלת של נפח אחסון כולל של דיסקים מתמידים ומספר מוגבל של נפחי אחסון נפרדים של דיסקים מתמידים. לסוגי מכונות שהוגדרו מראש ולסוגי מכונות בהתאמה אישית יש אותן מגבלות של אחסון מתמיד.
ברוב מכונות ה-VM אפשר לצרף עד 128 כרכים של דיסקים לאחסון מתמיד ועד 257 TiB של שטח דיסק כולל. נפח האחסון הכולל של מכונה וירטואלית כולל את הגודל של דיסק האתחול.
סוגי מכונות עם ליבות משותפות מוגבלים ל-16 נפחי דיסק לאחסון מתמיד (persistent disk) ול-3 TiB של נפח כולל של דיסק לאחסון מתמיד.
יצירת נפחים לוגיים גדולים מ-64 TiB עשויה לדרוש שיקול מיוחד. מידע נוסף על הביצועים של נפח לוגי גדול יותר זמין במאמר בנושא גודל נפח לוגי.
Persistent Disk ו-Colossus
Persistent Disk מיועד לפעול בשילוב עם מערכת הקבצים של Google, Colossus, שהיא מערכת מבוזרת לאחסון בלוקים. מנהלי ההתקנים של Persistent Disk מצפינים באופן אוטומטי את הנתונים במכונה הווירטואלית לפני שהם מועברים מהמכונה הווירטואלית לרשת. לאחר מכן, Colossus שומר את הנתונים. כש-Colossus קורא את הנתונים, מנהל ההתקן מבטל את ההצפנה של הנתונים הנכנסים.
נפחי אחסון מתמיד משתמשים ב-Colossus בתור קצה העורפי לאחסון.
השימוש בדיסקים כשירות שימושי במקרים רבים, למשל:
- הגדלת הדיסקים בזמן שהמופע פועל קלה יותר מאשר עצירת המופע קודם. אפשר להגדיל את גודל הדיסק בלי לעצור את המכונה.
- קל יותר לצרף ולנתק דיסקים כשלא צריך לשתף את אותו מחזור חיים בין הדיסקים לבין מכונות וירטואליות, או למקם אותם באותו מיקום. אפשר לעצור מכונה וירטואלית ולהשתמש בדיסק האתחול שלה מסוג Persistent Disk כדי לאתחל מכונה וירטואלית אחרת.
- תכונות של זמינות גבוהה כמו שכפול הופכות לקלות יותר לשימוש כי מנהל ההתקן של הדיסק יכול להסתיר את פרטי השכפול ולספק שכפול אוטומטי בזמן הכתיבה.
המאמרים הבאים
מעיינים במידע על תמחור של דיסקים ותמונות.
- אפשר לעיין בשיטות מומלצות ליצירת תמונות מצב של דיסקים.