במאמר הזה נתאר את התכונות, הסוגים, הביצועים והיתרונות של אמצעי אחסון מסוג Persistent Disk. אם אתם צריכים אחסון בלוקים למכונה וירטואלית (VM) או לקונטיינר, למשל לדיסק אתחול או לדיסק נתונים, אתם יכולים להשתמש בווליומים של Persistent Disk אם Google Cloud Hyperdisk לא זמין למופע המחשוב שלכם. במאמר בחירת סוג דיסק תוכלו לקרוא על אפשרויות אחרות לאחסון בלוקים ב-Compute Engine.
כרכים של דיסקים לאחסון מתמיד (persistent disk) הם מכשירים עמידים לאחסון ברשת שלמכונות שלכם יש אפשרות גישה אליהם כמו לדיסקים פיזיים במחשב או בשרת. אמצעי האחסון של Persistent Disk לא מחוברים למכונה הפיזית שמארחת את המכונה הווירטואלית. במקום זאת, הם מחוברים למכונה בתור התקני בלוקים ברשת. כשקוראים מנפח Persistent Disk או כותבים אליו, הנתונים מועברים דרך הרשת.
הנתונים בכל נפח של Persistent Disk מחולקים בין כמה דיסקים פיזיים. כדי להבטיח יתירות וביצועים אופטימליים, Compute Engine מנהל בשבילכם את הדיסקים הפיזיים ואת הפצת הנתונים.
אתם יכולים לנתק או להעביר את אמצעי האחסון כדי לשמור את הנתונים גם אחרי שמוחקים את המכונות. הביצועים של Persistent Disk משתפרים ככל שהגודל שלו גדל, כך שאפשר לשנות את הגודל של נפחי Persistent Disk קיימים או להוסיף נפחי Persistent Disk נוספים למכונה וירטואלית כדי לעמוד בדרישות הביצועים ונפח האחסון.
הוספת דיסק שאינו דיסק אתחול למכונה כשצריך אחסון אמין ומשתלם עם מאפייני ביצועים עקביים.
סוגים של Persistent Disk
כשיוצרים נפח Persistent Disk, אפשר לבחור אחד מסוגי הדיסקים הבאים:
- דיסק אחסון מתמיד מאוזן (
pd-balanced)- חלופה לדיסק מתמיד מסוג SSD (ביצועים).
- שילוב בין ביצועים לעלות. ברוב סוגי המכונות של Compute Engine, לדיסקים האלה יש את אותו מספר מקסימלי של פעולות קלט/פלט לשנייה כמו לדיסק מתמיד שמבוסס על SSD, ומספר נמוך יותר של פעולות קלט/פלט לשנייה לכל GiB. סוג הדיסק הזה מציע רמות ביצועים שמתאימות לרוב האפליקציות לשימוש כללי, במחיר שבין דיסק רגיל לבין דיסק מתמיד שמבוסס על SSD.
- שימוש בכונני מצב מוצק (SSD).
- SSD (Performance) Persistent Disk (
pd-ssd)- מתאים לאפליקציות ארגוניות ולמסדי נתונים עם ביצועים גבוהים שדורשים זמן אחזור קצר יותר ו-IOPS גבוה יותר ממה שמספק דיסק מתמיד סטנדרטי.
- שימוש בכונני מצב מוצק (SSD).
- דיסק מתמיד סטנדרטי (
pd-standard)- מתאים לעומסי עבודה גדולים של עיבוד נתונים שמשתמשים בעיקר בפעולות קלט/פלט רציפות.
- משתמש בכוננים קשיחים (HDD) רגילים.
- Extreme Persistent Disk (
pd-extreme)- ביצועים גבוהים ועקביים גם לעומסי עבודה של גישה אקראית וגם לנפח נתונים גדול.
- מיועד לעומסי עבודה מתקדמים של מסדי נתונים.
- אפשר להקצות את ה-IOPS של היעד.
- משתמש בכונני SSD.
- זמינים במספר מוגבל של סוגי מכונות.
אם יוצרים דיסק במסוף Google Cloud , סוג הדיסק שמוגדר כברירת מחדל הוא pd-balanced. אם יוצרים דיסק באמצעות ה-CLI של gcloud או Compute Engine API, סוג הדיסק שמוגדר כברירת מחדל הוא pd-standard.
למידע על התמיכה בסוגי מכונות, קראו את המאמרים הבאים:
עמידות של Persistent Disk
עמידות הדיסק מייצגת את ההסתברות לאובדן נתונים, לפי התכנון, של דיסק טיפוסי בשנה טיפוסית, באמצעות קבוצת הנחות לגבי כשלים בחומרה, הסבירות לאירועים קטסטרופליים, שיטות בידוד ותהליכים הנדסיים במרכזי הנתונים של Google, והקידודים הפנימיים שבהם משתמש כל סוג דיסק. אירועים של אובדן נתונים ב-Persistent Disk הם נדירים ביותר, ובדרך כלל הם נובעים מכשלים מתואמים בחומרה, באגים בתוכנה או משילוב של שניהם. Google גם נוקטת צעדים רבים כדי לצמצם את הסיכון של השחתת נתונים שקטה, שקיים בכל התחום. שגיאה אנושית של לקוח Google Cloud , למשל כשלקוח מוחק בטעות דיסק, לא נכללת בהיקף של עמידות Persistent Disk.
בגלל הקידודים והרפליקציה הפנימיים של הנתונים, יש סיכון קטן מאוד לאובדן נתונים בנפח Persistent Disk אזורי. Regional Persistent Disk מספק זמינות גבוהה, ואפשר להשתמש בו לתוכנית התאוששות מאסון (DR) אם מרכז נתונים שלם אבד ואי אפשר לשחזר אותו. בדיסק לאחסון מתמיד אזורי יש פי שניים יותר רפליקות של דיסקים מאשר בדיסק לאחסון מתמיד של תחום מוגדר, וכל רפליקה מופצת בין שני תחומים באותו אזור. אם תחום ראשי הופך ללא זמין במהלך הפסקה זמנית בשירות, אפשר לגשת מיידית להעתק בתחום השני.
למידע נוסף על שיקולים ספציפיים לאזור, קראו את המאמר מיקום גיאוגרפי ואזורים.
בטבלה הבאה מוצגת העמידות של כל סוג דיסק. עמידות של 99.999% פירושה שעם 1,000 דיסקים, סביר להניח שתעברו מאה שנים בלי לאבד אף אחד מהם.
| דיסק מתמיד סטנדרטי אזורי | דיסק אחסון מתמיד מאוזן של תחום | דיסק מתמיד שמבוסס על SSD של אזור | דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) מסוג Extreme של תחום | דיסק מתמיד סטנדרטי אזורי | דיסק אחסון מתמיד מאוזן אזורי | דיסק מתמיד אזורי שמבוסס על SSD |
|---|---|---|---|---|---|---|
| מעל 99.99% | יותר מ-99.999% | יותר מ-99.999% | מעל 99.9999% | יותר מ-99.999% | יותר מ-99.9999% | יותר מ-99.9999% |
תמיכה בסדרת מכונות
כדי לראות את סוגי ה-Persistent Disk (PD) שנתמכים, צריך לבחור סדרת מכונות.
| סדרת מכונות | SSD PD | Balanced PD | Extreme PD | Standard PD |
|---|---|---|---|---|
| A2 | — | |||
| A3 (H100) | — | — | ||
| A3 (H200) | — | — | — | — |
| A4 | — | — | — | — |
| A4X | — | — | — | — |
| A4X Max | — | — | — | — |
| C2 | — | |||
| C2D | — | |||
| C3 | — | — | ||
| C3D | — | — | ||
| C4 | — | — | — | — |
| C4A | — | — | — | — |
| C4D | — | — | — | — |
| C4N | — | — | — | — |
| E2 | — | |||
| G2 | — | — | ||
| G4 | — | — | — | — |
| H3 | — | — | — | |
| H4D | — | — | — | — |
| M1 | ||||
| M2 | ||||
| M3 | — | |||
| M4 | — | — | — | — |
| M4N | — | — | — | — |
| N1 | — | |||
| N1+GPU | — | |||
| N2 | ||||
| N2D | — | |||
| N4 | — | — | — | — |
| N4A | — | — | — | — |
| N4D | — | — | — | — |
| T2A | — | |||
| T2D | — | |||
| TPU v2 | — | — | — | |
| TPU v3 | — | — | — | |
| TPU v4 | — | — | — | |
| TPU v5e | — | — | — | |
| TPU v5p | — | — | — | |
| TPU v6e | — | — | — | — |
| TPU7x | — | — | — | — |
| X4 | — | — | — | — |
| X5 | — | — | — | — |
| Z3 | — | — | ||
| Z4D | — | — | — | — |
| Z4M | — | — | — | — |
קיבולת מקסימלית
הגודל של אמצעי אחסון מסוג Persistent Disk יכול להיות עד 64TiB. אפשר להוסיף למכונה וירטואלית עד 127 נפחים של Persistent Disk אזוריים משניים, שאינם לאתחול. עם זאת, הקיבולת הכוללת של כל אמצעי האחסון מסוג Persistent Disk שמחוברים למכונה וירטואלית אחת לא יכולה לחרוג מ-257 TiB.
אתם יכולים ליצור נפחים לוגיים בודדים של עד 257TiB באמצעות ניהול נפחים לוגיים בתוך המכונה הווירטואלית. מידע על שיפור הביצועים כשמדובר בכמויות גדולות זמין במאמר גודל נפח לוגי.
דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) של תחום
דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) של תחום הוא דיסק אחסון מתמיד שאפשר לגשת אליו רק בתחום ספציפי אחד, למשל europe-west-2.
שימוש קל
רוב משימות ניהול הדיסקים מטופלות על ידי Compute Engine, כך שאין צורך להתעסק עם חלוקה למחיצות, מערכי דיסקים מיותרים או ניהול של תת-אמצעי אחסון. בדרך כלל אין צורך ליצור אמצעי אחסון לוגיים גדולים יותר. עם זאת, אתם יכולים להרחיב את הקיבולת של הדיסק המשני לאחסון מתמיד ל-257TiB לכל VM, ולהחיל את השיטות האלה על הדיסקים לאחסון מתמיד. כדי לחסוך זמן ולקבל את הביצועים הטובים ביותר, כדאי לפרמט את אמצעי האחסון של Persistent Disk באמצעות מערכת קבצים אחת וללא טבלאות מחיצות.
אם אתם צריכים להפריד את הנתונים לכמה אמצעי אחסון ייחודיים, צרו דיסקים נוספים במקום לחלק את הדיסקים הקיימים לכמה מחיצות.
אם אתם צריכים נפח אחסון נוסף בכרכים של הדיסק המתמשך, שנו את גודל הדיסקים במקום לחלק מחדש את הדיסקים ולפרמט אותם.
ביצועים
הביצועים של Persistent Disk ניתנים לחיזוי ומשתנים באופן לינארי בהתאם לקיבולת שהוקצתה, עד שמגיעים למגבלות של ה-vCPUs שהוקצו למכונה הווירטואלית. הביצועים של Persistent Disk תלויים גם במספר המעבדים הווירטואליים (vCPU) שיש למכונה הווירטואלית. מידע מפורט על הביצועים והאופטימיזציה של Persistent Disk מופיע במאמרים סקירה כללית על הביצועים של Persistent Disk ואופטימיזציה של הביצועים של Persistent Disk.
אפשר להשיג את הביצועים המקסימליים של נפחי Persistent Disk חדשים באופן מיידי, ואין צורך לבצע חימום מראש. בנוסף, מערכת Compute Engine מבצעת אופטימיזציה של הביצועים, כך שלא צריך לבצע חלוקה של נתונים על פני כמה דיסקים כדי לקבל את הביצועים הטובים ביותר.
נפחים של דיסקים מתמידים סטנדרטיים הם יעילים וחסכוניים לטיפול בפעולות קריאה/כתיבה רציפות. אם האפליקציות שלכם דורשות קצבים גבוהים של IOPS אקראי, השתמשו ב-SSD או ב-Persistent Disk מסוג extreme. דיסק מתמיד שמבוסס על SSD מיועד לזמני אחזור של פחות מ-10 אלפיות השנייה. זמן האחזור שנמדד הוא ספציפי לאפליקציה.
במכשירי אתחול, אפשר להפחית את העלויות באמצעות נפח דיסק מתמיד סטנדרטי. נפחים קטנים של דיסקים לאחסון מתמיד, כמו 10GiB, יכולים להתאים לתרחישי שימוש בסיסיים של אתחול וניהול חבילות. עם זאת, כדי להבטיח ביצועים עקביים בשימוש כללי יותר בדיסק האתחול, כדאי להשתמש בדיסק אחסון מתמיד מאוזן כדיסק האתחול.
מכיוון שפעולות הכתיבה של Persistent Disk תורמות לתנועת הנתונים היוצאת המצטברת ברשת של ה-VM, פעולות הכתיבה של Persistent Disk מוגבלות על ידי מגבלת תנועת הנתונים היוצאת ברשת של ה-VM.
אמינות
ל-Persistent Disk יש יתירות מובנית כדי להגן על הנתונים מפני כשל בציוד, ולהבטיח את זמינות הנתונים במהלך אירועי תחזוקה של מרכז הנתונים. סכומי ביקורת מחושבים לכל הפעולות ב-Persistent Disk, כדי לוודא שהנתונים שאתם קוראים הם הנתונים שכתבתם.
בנוסף, אפשר ליצור תמונות מצב של Persistent Disk כדי להגן על נתונים מפני אובדן בגלל טעות משתמש. קבצי ה-snapshot הם מצטברים, וגם אם מצלמים דיסקים שמצורפים למכונות וירטואליות פעילות, לוקח רק כמה דקות ליצור אותם.
דיסק אחסון מתמיד אזורי
לנפחים של דיסקים אזוריים לאחסון מתמיד יש מאפייני אחסון שדומים לאלה של דיסקים לאחסון מתמיד של תחום. עם זאת, נפחים אזוריים של Persistent Disk מספקים אחסון עמיד ורפליקציה של נתונים בין שני אזורים באותו מחוז.
מידע על שכפול סינכרוני של דיסקים
כשיוצרים Persistent Disk חדש, אפשר ליצור את הדיסק באזור אחד או לשכפל אותו בשני אזורים באותו מחוז.
לדוגמה, אם יוצרים דיסק אחד באזור, כמו us-west1-a, יש לכם עותק אחד של הדיסק. דיסק שנוצר בתחום אחד בלבד נקרא דיסק של תחום מוגדר. כדי להגדיל את הזמינות של הדיסק, אפשר לאחסן עותק נוסף של הדיסק באזור אחר בתוך המחוז, כמו us-west1-b.
דיסק לאחסון מתמיד שמשוכפל בשני אזורים באותו מחוז נקרא "דיסק לאחסון מתמיד אזורי". אתם יכולים גם להשתמש ב-Hyperdisk Balanced High Availability כדי לשכפל באופן סינכרוני את Google Cloud Hyperdisk בין אזורים.
לא סביר שאזור שלם יושבת, אבל יכולות להיות תקלות באזורים. שכפול בתוך האזור לאזורים שונים, כמו שמוצג בתמונה הבאה, עוזר בזמינות ומפחית את זמן האחזור של הדיסק. אם שני אזורי הרפליקציה נכשלים, זה נחשב לכשל ברמת האזור.
הדיסק משוכפל בשני אזורים.
בתרחיש המשוכפל, הנתונים זמינים באזור המקומי (us-west1-a), שהוא האזור שבו המכונה הווירטואלית (VM) פועלת. לאחר מכן, הנתונים משוכפלים לתחום אחר (us-west1-b). אחד התחומים חייב להיות אותו תחום שבו המכונה הווירטואלית פועלת.
אם מתרחשת הפסקה זמנית בשירות בתחום מסוים, בדרך כלל אפשר לבצע יתירות כשל של עומס העבודה שפועל ב-Regional Persistent Disk לתחום אחר. מידע נוסף זמין במאמר ניהול כשלים בדיסקים אזוריים.
שיקולים בתכנון של דיסק אחסון מתמיד אזורי
אם אתם מתכננים מערכות חזקות או שירותים בזמינות גבוהה ב-Compute Engine, כדאי להשתמש ב-Regional Persistent Disk בשילוב עם שיטות מומלצות אחרות, כמו גיבוי הנתונים באמצעות קובצי snapshot. אמצעי אחסון של Persistent Disk אזוריים מיועדים גם לעבודה עם קבוצות מופעי מכונה מנוהלים אזוריים.
ביצועים
אמצעי אחסון מסוג Persistent Disk אזוריים מיועדים לעומסי עבודה שדורשים יעד להתאוששות מאסון (RPO) ויעד זמן התאוששות (RTO) נמוכים יותר בהשוואה לשימוש בתמונות מצב של Persistent Disk.
דיסקים לאחסון מתמיד אזורי הם אפשרות טובה כשביצועי הכתיבה פחות קריטיים מיתירות הנתונים בכמה אזורים.
בדומה לדיסקים לאחסון מתמיד אזורי, דיסקים לאחסון מתמיד אזורי יכולים להשיג ביצועים טובים יותר של IOPS ושל קצב העברת נתונים במכונות וירטואליות עם מספר גדול יותר של vCPU. מידע נוסף על המגבלה הזו ועל מגבלות אחרות זמין במאמר בנושא הגדרת דיסקים בהתאם לדרישות הביצועים. אפשר להשיג מיד את הביצועים המקסימליים של נפחי Persistent Disk אזוריים חדשים, ואין צורך לבצע חימום מראש.
כשצריך יותר מקום בדיסק או ביצועים טובים יותר, אפשר לשנות את הגודל של הדיסקים האזוריים כדי להוסיף עוד נפח אחסון, תפוקה ו-IOPS.
אמינות
Compute Engine משכפל את הנתונים של הדיסק האזורי לאחסון מתמיד לאזורים שבחרתם כשיצרתם את הדיסקים. הנתונים של כל עותק משוכפל מפוזרים בין כמה מכונות פיזיות באזור כדי להבטיח יתירות.
בדומה ל-Persistent Disk אזורי, אתם יכולים ליצור קובצי snapshot של Persistent Disk כדי להגן מפני אובדן נתונים כתוצאה משגיאת משתמש. ה-snapshots הן מצטברות, ואפשר ליצור אותן תוך כמה דקות גם אם יוצרים snapshots של דיסקים שמחוברים למכונות וירטואליות פועלות.
מגבלות של דיסקים לאחסון מתמיד אזורי
- אפשר לחבר Persistent Disk אזורי רק למכונות וירטואליות שמשתמשות בסוגי המכונות E2, N1, N2 ו-N2D.
- אפשר לצרף את Hyperdisk Balanced High Availability רק לסוגי מכונות נתמכים.
- כשמשתמשים במצב קריאה-בלבד, אפשר לחבר דיסק אחסון מתמיד מאוזן אזורי לעד 10 מכונות וירטואליות.
- הגודל המינימלי של דיסק מתמיד סטנדרטי אזורי הוא 200 GiB.
- אפשר להגדיל את הגודל של דיסק מתמשך אזורי אושל נפח אחסון של Hyperdisk Balanced High Availability, אבל אי אפשר להקטין אותו.
- לנפחים של דיסקים לאחסון מתמיד אזורי ו- Hyperdisk Balanced High Availability יש מאפייני ביצועים שונים מאלה של הדיסקים המקבילים להם באזורים. מידע נוסף זמין במאמרים מידע על הביצועים של Persistent Disk ו מגבלות הביצועים של Hyperdisk Balanced High Availability.
- אי אפשר לשנות את הגודל של נפח Hyperdisk Balanced High Availability שנמצא במצב של כמה כותבים, אם אחד מהמכונות שהנפח מחובר אליהן נמצא באזור שבו יש הפסקה זמנית בשירות.
- אי אפשר להשתמש בנפח אחסון של Hyperdisk Balanced High Availability שנמצא במצב של כמה כותבים כבדיסק אתחול.
- אם יוצרים דיסק משוכפל על ידי שיבוט של דיסק אזורי, שני העותקים האזוריים לא מסונכרנים באופן מלא בזמן היצירה. אחרי היצירה, אפשר להשתמש בשכפול של הדיסק האזורי תוך 3 דקות בממוצע. עם זאת, יכול להיות שתצטרכו לחכות עשרות דקות עד שהדיסק יגיע למצב של רפליקציה מלאה ו היעד להתאוששות מאסון (RPO) יהיה קרוב לאפס. איך בודקים אם הדיסק המשוכפל שוכפל במלואו
- אי אפשר ליצור דיסקים אזוריים באזורי AI.
- אלה המגבלות ביצירת דיסק אזורי מתמונה:
- כשיוצרים דיסק אזורי מתמונה, אפשר ליצור דיסק אחד בפרויקט כל 5 דקות. אפשר לשלוח עד 5 בקשות בו-זמנית, אבל אי אפשר ליצור יותר מ-5 דיסקים בפרק זמן של 25 דקות.
- יצירת דיסק אזורי מתמונה נמצאת בגרסת Preview, והיא איטית יותר מיצירת דיסק אזורי מתמונה.
אי אפשר ליצור דיסק אזורי על ידי שכפול של דיסק המקור אם דיסק המקור הוא נפח Hyperdisk ML או Hyperdisk Throughput. אתם צריכים ליצור נפח אחסון חדש מסוג Hyperdisk Balanced High Availability מתוך קובץ snapshot של הדיסק האזורי.
סוגי ממשקי אחסון
ממשק האחסון נבחר אוטומטית כשיוצרים את המופע או כשמוסיפים נפחי דיסק מתמשך למכונה וירטואלית. במכונות וירטואליות מסוג Tau T2A ומכונות וירטואליות מהדור השלישי (כמו M3), משתמשים בממשק NVMe לדיסק לאחסון מתמיד.
מכונות וירטואליות מסוג Confidential VM משתמשות גם בדיסק אחסון מתמיד NVMe. בכל שאר סדרות המכונות של Compute Engine, ממשק הדיסק של Persistent Disk הוא SCSI.
רוב התמונות הציבוריות כוללות מנהלי התקנים של NVMe ו-SCSI. רוב התמונות כוללות ליבה עם מנהלי התקנים מותאמים שמאפשרים למכונה הווירטואלית להשיג את הביצועים הכי טובים באמצעות NVMe. כדי להשיג את הביצועים הכי טובים עם NVMe, תמונות Linux שיובאו צריכות לכלול את גרסת הליבה 4.14.68 ואילך.
כדי לבדוק אם גרסה של מערכת הפעלה תומכת ב-NVMe, עיינו בדף פרטי מערכת ההפעלה.
מצב כתיבה מרובה
אתם יכולים לצרף דיסק מתמיד שמבוסס על SSD במצב ריבוי כותבים לעד שתי מכונות וירטואליות מסוג N2 בו-זמנית, כדי ששתי המכונות הווירטואליות יוכלו לקרוא מהדיסק ולכתוב אליו.
Persistent Disk במצב ריבוי כותבים מספק יכולת אחסון בלוקים משותפת, ומהווה בסיס תשתיתי לבניית מערכות קבצים ומסדי נתונים משותפים עם זמינות גבוהה. מערכות קבצים ומסדי נתונים ייעודיים כאלה צריכים להיות מתוכננים כך שיפעלו עם אחסון בלוקים משותף ויטפלו בעקביות המטמון בין מכונות וירטואליות באמצעות כלים כמו SCSI Persistent Reservations.
עם זאת, בדרך כלל לא כדאי להשתמש ישירות ב-Persistent Disk במצב כתיבה מרובה. מערכות קבצים רבות, כמו EXT4, XFS ו-NTFS, לא מיועדות לשימוש עם אחסון בלוקים משותף. מידע נוסף על השיטות המומלצות לשיתוף של Persistent Disk בין מכונות וירטואליות זמין במאמר בנושא שיטות מומלצות.
אם אתם צריכים אחסון קבצים בניהול מלא, אתם יכולים לטעון קובץ משותף של Filestore במכונות הווירטואליות של Compute Engine.
כדי להפעיל מצב של כמה כותבים בכרכים חדשים של Persistent Disk, יוצרים Persistent Disk חדש ומציינים את הדגל --multi-writer ב-CLI של gcloud או את המאפיין multiWriter ב-Compute Engine API. מידע נוסף זמין במאמר בנושא שיתוף של דיסקים לאחסון מתמיד בין מכונות וירטואליות.
הצפנה של Persistent Disk
ב-Compute Engine, הנתונים מוצפנים באופן אוטומטי לפני שהם עוברים מחוץ למכונה הווירטואלית אל שטח האחסון של הדיסק הקשיח. כל Persistent Disk נשאר מוצפן באמצעות מפתחות שמוגדרים על ידי המערכת או באמצעות מפתחות באספקת הלקוח. Google מפיצה את הנתונים של Persistent Disk בין כמה דיסקים פיזיים, באופן שלמשתמשים אין שליטה עליו.
כשמוחקים נפח של Persistent Disk, Google משליכה את מפתחות ההצפנה, וכך אי אפשר לאחזר את הנתונים. התהליך הזה הוא בלתי הפיך.
אם אתם רוצים לשלוט במפתחות ההצפנה שמשמשים להצפנת הנתונים, אתם יכולים ליצור את הדיסקים עם מפתחות הצפנה משלכם.
הגבלות
אי אפשר לצרף נפח Persistent Disk למכונה וירטואלית בפרויקט אחר.
אפשר לצרף דיסק אחסון מתמיד מאוזן ל-10 מכונות וירטואליות לכל היותר במצב קריאה בלבד.
בסוגי מכונות בהתאמה אישית או במכונות עם קונפיגורציה מוגדרת (predefined) עם לפחות vCPU אחד, אפשר לצרף עד 128 אמצעי אחסון מסוג Persistent Disk.
כל נפח אחסון של Persistent Disk יכול להיות בגודל של עד 64 TiB, כך שאין צורך לנהל מערכים של דיסקים כדי ליצור נפחי אחסון לוגיים גדולים. לכל מכונת VM אפשר לצרף רק כמות מוגבלת של נפח אחסון כולל של דיסקים מתמידים ומספר מוגבל של נפחי אחסון נפרדים של דיסקים מתמידים. לסוגי מכונות שהוגדרו מראש ולסוגי מכונות בהתאמה אישית יש אותן מגבלות של דיסקים קשיחים.
לרוב המכונות הווירטואליות אפשר לצרף עד 128 נפחים של Persistent Disk ועד 257 TiB של מקום בכונן כולל. השטח הכולל בדיסק של מכונה וירטואלית כולל את הגודל של דיסק האתחול.
סוגי מכונות עם ליבות משותפות מוגבלים ל-16 נפחי אחסון מתמיד (persistent disk) ול-3 TiB של נפח אחסון מתמיד כולל.
יכול להיות שתידרש התייחסות מיוחדת ליצירת נפחים לוגיים גדולים מ-64 TiB. למידע נוסף על הביצועים של נפח לוגי גדול יותר, ראו גודל נפח לוגי.
Persistent Disk ו-Colossus
הדיסק הקשיח המתמשך מיועד לפעול בשילוב עם מערכת הקבצים של Google, Colossus, שהיא מערכת אחסון בלוקים מבוזרת. מנהלי ההתקנים של Persistent Disk מצפינים באופן אוטומטי את הנתונים במכונה הווירטואלית לפני שהם מועברים מהמכונה הווירטואלית לרשת. לאחר מכן, Colossus שומר את הנתונים. כש-Colossus קורא את הנתונים, מנהל ההתקן מפענח את הנתונים הנכנסים.
נפחי Persistent Disk משתמשים ב-Colossus בתור הקצה העורפי של האחסון.
השימוש בדיסקים כשירות יכול להועיל במקרים שונים, למשל:
- הגדלת הדיסקים בזמן שהמכונה פועלת קלה יותר מאשר עצירת המכונה קודם. אפשר להגדיל את נפח הדיסק בלי לעצור את המכונה.
- קל יותר לצרף ולנתק דיסקים כשלא צריך שדיסקים ומכונות וירטואליות ישתפו את אותו מחזור חיים או יהיו ממוקמים באותו מקום. אפשר לעצור מכונה וירטואלית ולהשתמש בדיסק האתחול שלה מסוג Persistent Disk כדי להפעיל מכונה וירטואלית אחרת.
- תכונות של זמינות גבוהה, כמו שכפול, הופכות לפשוטות יותר כי מנהל ההתקן של הדיסק יכול להסתיר את פרטי השכפול ולספק שכפול אוטומטי בזמן הכתיבה.