במאמר הזה מוסבר על התכונות, הסוגים, הביצועים והיתרונות של אמצעי אחסון מסוג Persistent Disk. אם אתם צריכים אחסון בלוקים (block storage) עבור מופע של מכונה וירטואלית (VM) או קונטיינר, למשל עבור דיסק אתחול או דיסק נתונים, אתם יכולים להשתמש באמצעי אחסון מסוג Persistent Disk אם Google Cloud Hyperdisk לא זמין למופע המחשוב שלכם. מידע על אפשרויות אחרות לאחסון בלוקים ב-Compute Engine זמין במאמר בחירת סוג דיסק.
כרכים של דיסקים לאחסון מתמיד (persistent disk) הם מכשירים עמידים לאחסון ברשת שלמכונות שלכם יש אפשרות גישה אליהם כמו לדיסקים פיזיים במחשב או בשרת. כרכים של Persistent Disk לא מחוברים למכונה הפיזית שמארחת את המכונה. במקום זאת, הם מצורפים למופע כהתקני בלוקים ברשת. כשקוראים מנפח של Persistent Disk או כותבים בו, הנתונים מועברים ברשת.
הנתונים בכל נפח של דיסק אחסון מתמיד מחולקים בין כמה דיסקים פיזיים. Compute Engine מנהל את הדיסקים הפיזיים ואת חלוקת הנתונים כדי להבטיח יתירות וביצועים אופטימליים.
אתם יכולים לנתק או להעביר את אמצעי האחסון כדי לשמור את הנתונים גם אחרי שאתם מוחקים את המופעים. הביצועים של Persistent Disk משתפרים ככל שהגודל שלו גדל, כך שאפשר לשנות את הגודל של נפחי Persistent Disk הקיימים או להוסיף נפחי Persistent Disk נוספים למכונה וירטואלית כדי לעמוד בדרישות הביצועים ונפח האחסון.
מוסיפים דיסק שאינו דיסק אתחול למכונה כשצריך אחסון אמין ובמחיר סביר עם מאפייני ביצועים עקביים.
הוספת דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) למופע
סוגי Persistent Disk
כשיוצרים נפח אחסון של Persistent Disk, אפשר לבחור אחד מסוגי הדיסקים הבאים:
- דיסק אחסון מתמיד מאוזן (
pd-balanced)- חלופה ל-SSD (ביצועים) Persistent Disk.
- איזון בין ביצועים לעלות. ברוב סוגי המכונות ב-Compute Engine, לדיסקים האלה יש אותו מספר מקסימלי של IOPS כמו לדיסק מתמיד שמבוסס על SSD, ומספר נמוך יותר של IOPS לכל GiB. סוג הדיסק הזה מציע רמות ביצועים שמתאימות לרוב האפליקציות לשימוש כללי, במחיר שנע בין המחיר של דיסק רגיל לבין המחיר של דיסק מתמיד שמבוסס על SSD.
- משתמש בכונני SSD.
- SSD (Performance) Persistent Disk (
pd-ssd)- מתאים לאפליקציות ארגוניות ולמסדי נתונים עם ביצועים גבוהים שדורשים זמן אחזור קצר יותר ו-IOPS גבוה יותר ממה שמספק דיסק מתמיד סטנדרטי.
- משתמש בכונני SSD.
- דיסק מתמיד סטנדרטי (
pd-standard)- מתאים לעומסי עבודה גדולים של עיבוד נתונים שמשתמשים בעיקר בפעולות קלט/פלט רציפות.
- משתמשים בכוננים קשיחים (HDD) רגילים.
- Extreme Persistent Disk (
pd-extreme)- מציע ביצועים גבוהים באופן עקבי גם לעומסי עבודה של גישה אקראית וגם לתפוקה בכמות גדולה.
- מיועד לעומסי עבודה (workloads) של מסדי נתונים מתקדמים.
- מאפשרת הקצאה של יעד ה-IOPS.
- משתמש בכונני SSD.
- האפשרות זמינה למספר מוגבל של סוגי מכונות.
אם יוצרים דיסק במסוף Google Cloud , סוג הדיסק שמוגדר כברירת מחדל הוא pd-balanced. אם יוצרים דיסק באמצעות ה-CLI של gcloud או Compute Engine API, סוג הדיסק שמוגדר כברירת מחדל הוא pd-standard.
למידע על תמיכה בסוגי מכונות, אפשר לעיין במאמרים הבאים:
עמידות של Persistent Disk
עמידות הדיסק מייצגת את ההסתברות לאובדן נתונים, על פי התכנון, בדיסק טיפוסי בשנה טיפוסית, באמצעות קבוצה של הנחות לגבי כשלים בחומרה, הסבירות לאירועים קטסטרופליים, שיטות בידוד ותהליכי הנדסה במרכזי הנתונים של Google, והקידודים הפנימיים שבהם נעשה שימוש בכל סוג דיסק. אירועים של אובדן נתונים ב-Persistent Disk הם נדירים ביותר, ובדרך כלל הם תוצאה של כשלים מתואמים בחומרה, באגים בתוכנה או שילוב של שניהם. Google גם נוקטת צעדים רבים כדי לצמצם את הסיכון לשיבוש נתונים שקט, שהוא סיכון כלל-תעשייתי. שגיאה אנושית של לקוח, למשל כשלקוח מוחק בטעות דיסק, לא נכללת בהיקף של עמידות Persistent Disk. Google Cloud
קיים סיכון נמוך מאוד לאובדן נתונים בנפח של Persistent Disk אזורי, בגלל קידוד הנתונים והשכפול הפנימיים שלו. Regional Persistent Disk מספק זמינות גבוהה ואפשר להשתמש בו להתאוששות מאסון אם מרכז נתונים שלם אבד ואי אפשר לשחזר אותו. אחסון מתמיד אזורי מספק פי שניים רפליקות של הדיסק בהשוואה לאחסון מתמיד של תחום מוגדר, וכל רפליקה מחולקת בין שני תחומים באותו אזור. אם אזור ראשי הופך ללא זמין במהלך הפסקה זמנית בשירות, אפשר לגשת מיד לשכפול באזור השני.
מידע נוסף על שיקולים ספציפיים לאזור זמין במאמר מיקום גיאוגרפי ואזורים.
בטבלה הבאה מוצגת העמידות של כל סוג דיסק. עמידות של 99.999% פירושה שאם יש לכם 1,000 דיסקים, סביר להניח שלא תאבדו אף אחד מהם במשך מאה שנים.
| דיסק מתמיד סטנדרטי אזורי | דיסק אחסון מתמיד מאוזן אזורי | דיסק מתמיד שמבוסס על SSD אזורי | אחסון מתמיד (persistent disk) קיצוני אזורי | Regional standard Persistent Disk | דיסק אחסון מתמיד מאוזן אזורי | דיסק מתמיד שמבוסס על SSD אזורי |
|---|---|---|---|---|---|---|
| טוב יותר מ-99.99% | טוב יותר מ-99.999% | טוב יותר מ-99.999% | טוב יותר מ-99.9999% | טוב יותר מ-99.999% | טוב יותר מ-99.9999% | טוב יותר מ-99.9999% |
תמיכה בסדרת מכונות
בוחרים סדרת מכונות כדי לראות את סוגי ה-Persistent Disk (PD) הנתמכים שלה.
| סדרת מכונות | SSD PD | Balanced PD | Extreme PD | Standard PD |
|---|---|---|---|---|
| A2 | — | |||
| A3 (H100) | — | — | ||
| A3 (H200) | — | — | — | — |
| A4 | — | — | — | — |
| A4X | — | — | — | — |
| A4X Max | — | — | — | — |
| C2 | — | |||
| C2D | — | |||
| C3 | — | — | ||
| C3D | — | — | ||
| C4 | — | — | — | — |
| C4A | — | — | — | — |
| C4D | — | — | — | — |
| E2 | — | |||
| G2 | — | — | ||
| G4 | — | — | — | — |
| H3 | — | — | — | |
| H4D | — | — | — | — |
| M1 | ||||
| M2 | ||||
| M3 | — | |||
| M4 | — | — | — | — |
| N1 | — | |||
| N1+GPU | — | |||
| N2 | ||||
| N2D | — | |||
| N4 | — | — | — | — |
| N4A | — | — | — | — |
| N4D | — | — | — | — |
| T2A | — | |||
| T2D | — | |||
| TPU v2 | — | — | — | |
| TPU v3 | — | — | — | |
| TPU v4 | — | — | — | |
| TPU v5e | — | — | — | |
| TPU v5p | — | — | — | |
| TPU v6e | — | — | — | — |
| TPU7x (תצוגה מקדימה) | — | — | — | — |
| X4 | — | — | — | — |
| Z3 | — | — |
קיבולת מקסימלית
הגודל של נפחי Persistent Disk יכול להיות עד 64TiB. אפשר להוסיף עד 127 כרכים משניים של דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) אזורי שאינם כרכי אתחול למופע של מכונה וירטואלית. עם זאת, הקיבולת הכוללת המשולבת של כל הכרכים של Persistent Disk שמצורפים למכונה וירטואלית אחת לא יכולה לחרוג מ-257 TiB.
אפשר ליצור נפחים לוגיים יחידים של עד 257TiB באמצעות ניהול נפחים לוגיים בתוך מכונת ה-VM. מידע על שיפור הביצועים בנפחים גדולים זמין במאמר גודל נפח לוגי.
Zonal Persistent Disk
דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) של תחום הוא דיסק אחסון מתמיד שאפשר לגשת אליו רק בתחום ספציפי אחד, למשל europe-west-2.
שימוש קל
Compute Engine מטפל ברוב משימות ניהול הדיסקים, כך שלא צריך להתעסק בחלוקה למחיצות, במערכי דיסקים מיותרים או בניהול של נפחי אחסון משנה. בדרך כלל אין צורך ליצור נפחים לוגיים גדולים יותר. עם זאת, אפשר להגדיל את הקיבולת של דיסקים לאחסון מתמיד שמצורפים כמשניים ל-257TiB לכל מכונה וירטואלית, וליישם את השיטות האלה על דיסקים לאחסון מתמיד. כדי לחסוך זמן ולקבל את הביצועים הכי טובים, מומלץ לעצב את אמצעי האחסון של Persistent Disk עם מערכת קבצים אחת וללא טבלאות מחיצות.
אם אתם צריכים להפריד את הנתונים לכמה אמצעי אחסון ייחודיים, צריך ליצור דיסקים נוספים במקום לחלק את הדיסקים הקיימים לכמה מחיצות.
אם אתם צריכים עוד נפח אחסון בכרכים של Persistent Disk, שנו את הגודל של הדיסקים במקום לחלק מחדש את הדיסקים ולפרמט אותם.
ביצועים
הביצועים של דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) ניתנים לחיזוי ומשתנים באופן ליניארי בהתאם לקיבולת שהוקצתה, עד שמגיעים למגבלות של מעבדי ה-vCPU שהוקצו למכונת ה-VM. מידע נוסף על מגבלות של שינוי גודל הביצועים ואופטימיזציה זמין במאמר הגדרת דיסקים בהתאם לדרישות הביצועים.
נפחי דיסק מתמיד סטנדרטי הם יעילים וחסכוניים לטיפול בפעולות קריאה/כתיבה רציפות, אבל הם לא מותאמים לטיפול בשיעורים גבוהים של פעולות קלט/פלט אקראיות לשנייה (IOPS). אם האפליקציות שלכם דורשות קצב גבוה של פעולות קלט/פלט אקראיות בשנייה (IOPS), כדאי להשתמש ב-SSD או בדיסק לאחסון מתמיד (Persistent Disk) מסוג Extreme. דיסק מתמיד שמבוסס על SSD מיועד לזמני אחזור של אלפיות שנייה בודדות. זמן האחזור שנצפה הוא ספציפי לאפליקציה.
Compute Engine מבצע אופטימיזציה של הביצועים וההתאמה של נפחי הדיסקים לאחסון מתמיד באופן אוטומטי. כדי לקבל את הביצועים הכי טובים, אין צורך לחבר כמה דיסקים או להכין מראש את הדיסקים. אם אתם צריכים יותר מקום בדיסק או ביצועים טובים יותר, אתם יכולים לשנות את הגודל של הדיסקים ואולי להוסיף עוד מעבדים וירטואליים כדי להגדיל את נפח האחסון, את קצב העברת הנתונים ואת מספר פעולות הקלט/פלט בשנייה (IOPS). הביצועים של דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) מבוססים על הקיבולת הכוללת של דיסק האחסון המתמיד שמחובר למכונת VM ועל מספר יחידות ה-vCPU שיש למכונת ה-VM.
במכשירי אתחול, אפשר להפחית את העלויות באמצעות דיסק קשיח רגיל. דיסקים לאחסון מתמיד בנפח קטן של 10GiB יכולים להתאים לתרחישי שימוש בסיסיים של אתחול וניהול חבילות. עם זאת, כדי להבטיח ביצועים עקביים לשימוש כללי יותר במכשיר האתחול, מומלץ להשתמש בדיסק אחסון מתמיד מאוזן כדיסק האתחול.
פעולות כתיבה בדיסק אחסון מתמיד תורמות לתנועת הנתונים היוצאת המצטברת מהרשת של מכונת ה-VM, ולכן הן מוגבלות על ידי מגבלת תעבורת הנתונים היוצאת מהרשת של מכונת ה-VM.
אמינות
ל-Persistent Disk יש יתירות מובנית כדי להגן על הנתונים מפני כשל בציוד, וכדי להבטיח את זמינות הנתונים במהלך אירועי תחזוקה של מרכזי נתונים. סכומי ביקורת מחושבים לכל הפעולות ב-Persistent Disk, כדי לוודא שמה שאתם קוראים הוא מה שכתבתם.
בנוסף, אפשר ליצור תמונות מצב של Persistent Disk כדי להגן על נתונים מפני אובדן נתונים עקב טעות משתמש. קובצי ה-snapshot הם מצטברים, וגם אם מצלמים דיסקים שמצורפים למכונות וירטואליות פעילות, לוקח רק כמה דקות ליצור אותם.
Regional Persistent Disk
לנפחי אחסון של דיסקים לאחסון מתמיד אזורי יש מאפייני אחסון דומים לאלה של דיסקים לאחסון מתמיד אזורי. עם זאת, נפחי אחסון מתמיד אזוריים מספקים אחסון עמיד ושכפול של נתונים בין שני אזורים באותו אזור.
מידע על שכפול דיסקים סינכרוני
כשיוצרים דיסק אחסון מתמיד חדש, אפשר ליצור את הדיסק באזור אחד או לשכפל אותו בשני אזורים באותו אזור.
לדוגמה, אם יוצרים דיסק באזור, כמו us-west1-a, יש לכם עותק אחד של הדיסק. דיסק שנוצר רק בתחום אחד נקרא דיסק של תחום מוגדר. כדי להגדיל את הזמינות של הדיסק, אפשר לאחסן עותק נוסף של הדיסק באזור אחר באותו אזור, למשל ב-us-west1-b.
דיסק אחסון מתמיד שמשוכפל בשני אזורים באותו אזור נקרא דיסק אחסון מתמיד אזורי. אפשר גם להשתמש ב-Hyperdisk Balanced High Availability לשכפול סינכרוני בין אזורים של Google Cloud Hyperdisk.
לא סביר שאזור שלם ייכשל, אבל יכולות להיות תקלות באזורים. שכפול בתוך האזור לאזורים שונים, כפי שמוצג בתמונה הבאה, עוזר לשפר את הזמינות ומפחית את זמן האחזור של הדיסק. אם שני אזורי השכפול נכשלים, זה נחשב לכשל בכל האזור.
הדיסק משוכפל בשני אזורים.
בתרחיש המשוכפל, הנתונים זמינים באזור המקומי (us-west1-a), שהוא האזור שבו המכונה הווירטואלית (VM) פועלת. לאחר מכן, הנתונים משוכפלים לאזור אחר (us-west1-b). אחד האזורים חייב להיות אותו אזור שבו המכונה הווירטואלית פועלת.
אם מתרחשת הפסקה זמנית בשירות אזורית, בדרך כלל אפשר לבצע יתירות כשל בעומס העבודה שפועל ב-Persistent Disk אזורי לאזור אחר. מידע נוסף מופיע במאמר בנושא ניהול כשלים בדיסקים אזוריים.
שיקולים בתכנון של דיסקים לאחסון מתמיד אזורי
אם אתם מתכננים מערכות חזקות או שירותים עם זמינות גבוהה ב-Compute Engine, כדאי להשתמש בדיסק אחסון מתמיד אזורי בשילוב עם שיטות מומלצות אחרות, כמו גיבוי הנתונים באמצעות קובצי snapshot. נפחי אחסון מתמיד (persistent disk) אזוריים מיועדים גם לעבודה עם קבוצות של מופעי מכונה בניהול אזורי.
ביצועים
נפחי Persistent Disk אזוריים מיועדים לעומסי עבודה שדורשים יעד נקודת התאוששות (RPO) ויעד משך התאוששות (RTO) נמוכים יותר בהשוואה לשימוש בתמונות מצב של Persistent Disk.
אפשר להשתמש ב-Regional Persistent Disk כשביצועי הכתיבה פחות חשובים מיתירות הנתונים בכמה אזורים.
בדומה לדיסקים לאחסון מתמיד של תחום, דיסקים לאחסון מתמיד אזורי יכולים להשיג ביצועים טובים יותר של IOPS ושל קצב העברת נתונים במכונות וירטואליות עם מספר גדול יותר של vCPU. מידע נוסף על המגבלה הזו ועל מגבלות אחרות זמין במאמר הגדרת דיסקים בהתאם לדרישות הביצועים.
אם אתם צריכים יותר מקום בדיסק או ביצועים טובים יותר, אתם יכולים לשנות את הגודל של הדיסקים האזוריים כדי להוסיף עוד נפח אחסון, תפוקה ו-IOPS.
אמינות
Compute Engine משכפל את הנתונים של דיסק אחסון מתמיד אזורי לאזורים שבחרתם כשנוצרו הדיסקים. הנתונים של כל רפליקה מפוזרים בין כמה מכונות פיזיות באזור כדי להבטיח יתירות.
בדומה ל-Persistent Disk אזורי, אפשר ליצור תמונות מצב של Persistent Disk כדי להגן על הנתונים מפני אובדן נתונים עקב טעות משתמש. קובצי ה-snapshot הם מצטברים, וגם אם מצלמים דיסקים שמצורפים למכונות וירטואליות פעילות, לוקח רק כמה דקות ליצור אותם.
מגבלות של Regional Persistent Disk
- אפשר לצרף דיסק אחסון מתמיד אזורי רק למכונות וירטואליות שמשתמשות בסוגי המכונות הבאים: E2, N1, N2 ו- N2D.
- אפשר לצרף Hyperdisk Balanced High Availability רק לסוגי מכונות נתמכים.
- אי אפשר ליצור דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) אזורי מקובץ אימג' של מערכת הפעלה, או מדיסק שנוצר מקובץ אימג' של מערכת הפעלה.
- אי אפשר ליצור דיסק Hyperdisk Balanced High Availability על ידי שיבוט של דיסק אזורי. כדי ליצור דיסק Hyperdisk Balanced High Availability מדיסק אזורי, פועלים לפי השלבים במאמר שינוי דיסק אזורי לדיסק Hyperdisk Balanced High Availability.
- כשמשתמשים במצב קריאה בלבד, אפשר לצרף דיסק אחסון מתמיד מאוזן אזורי לעד 10 מכונות וירטואליות.
- הגודל המינימלי של דיסק מתמיד סטנדרטי אזורי הוא 200 GiB.
- אפשר להגדיל את הגודל של Persistent Disk אזורי אושל נפח אחסון Hyperdisk Balanced High Availability, אבל אי אפשר להקטין אותו.
- לדיסקים לאחסון מתמיד אזורי ולנפחי אחסון של Hyperdisk Balanced High Availability יש מאפייני ביצועים שונים מאלה של הדיסקים התואמים שלהם באזורים. מידע נוסף זמין במאמרים מידע על הביצועים של דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) ומגבלות הביצועים של Hyperdisk Balanced High Availability.
- אי אפשר להשתמש בנפח אחסון של Hyperdisk Balanced High Availability שנמצא במצב של גישה לכתיבה מרובה כדיסק אתחול.
- אם יוצרים דיסק משוכפל על ידי שיבוט של דיסק אזורי, שני העותקים האזוריים לא מסונכרנים באופן מלא בזמן היצירה. אחרי היצירה, אפשר להשתמש בשיבוט של הדיסק האזורי תוך 3 דקות בממוצע. עם זאת, יכול להיות שתצטרכו לחכות עשרות דקות עד שהדיסק יגיע למצב של רפליקציה מלאה ו היעד להתאוששות מאסון (RPO) יהיה קרוב לאפס. איך בודקים אם הדיסק המשוכפל שוכפל במלואו
- אי אפשר ליצור דיסקים אזוריים באזורי AI.
סוגי ממשקי אחסון
ממשק האחסון נבחר אוטומטית כשיוצרים את המופע או מוסיפים נפחי Persistent Disk למכונה וירטואלית. מכונות וירטואליות מדור שלישי (כמו M3) ו-Tau T2A משתמשות בממשק NVMe לדיסקים לאחסון מתמיד.
מכונות וירטואליות מסוג Confidential VM משתמשות גם בדיסק אחסון מתמיד NVMe. בכל סדרות המכונות האחרות ב-Compute Engine נעשה שימוש בממשק הדיסק SCSI לדיסק לאחסון מתמיד.
רוב התמונות הציבוריות כוללות מנהלי התקנים של NVMe ו-SCSI. רוב התמונות כוללות ליבה עם מנהלי התקנים שעברו אופטימיזציה, שמאפשרים למכונה הווירטואלית להשיג את הביצועים הכי טובים באמצעות NVMe. כדי להשיג את הביצועים הכי טובים של תמונות Linux שיובאו באמצעות NVMe, צריך לוודא שהן כוללות את גרסת הליבה 4.14.68 ואילך.
כדי לדעת אם גרסה של מערכת הפעלה תומכת ב-NVMe, אפשר לעיין בדף פרטים על מערכת ההפעלה.
מצב ריבוי כותבים
אתם יכולים לצרף דיסק מתמיד שמבוסס על SSD במצב ריבוי כותבים לעד שתי מכונות וירטואליות מסוג N2 בו-זמנית, כך ששתי המכונות הווירטואליות יוכלו לקרוא ולכתוב לדיסק.
התכונה Persistent Disk במצב ריבוי כתיבה מספקת יכולת אחסון בלוקים משותף, ומהווה בסיס תשתיתי לבניית מערכות קבצים ומסדי נתונים משותפים עם זמינות גבוהה. מערכות קבצים ומסדי נתונים ייעודיים כאלה צריכים להיות מתוכננים כך שיפעלו עם אחסון בלוקים משותף ויטפלו בעקביות המטמון בין מכונות וירטואליות באמצעות כלים כמו SCSI Persistent Reservations.
עם זאת, בדרך כלל לא מומלץ להשתמש ישירות ב-Persistent Disk עם מצב ריבוי כותבים. מערכות קבצים רבות כמו EXT4, XFS ו-NTFS לא מיועדות לשימוש עם אחסון בלוקים משותף. מידע נוסף על השיטות המומלצות לשיתוף Persistent Disk בין מכונות וירטואליות זמין במאמר בנושא שיטות מומלצות.
אם אתם צריכים אחסון קבצים מנוהל באופן מלא, אתם יכולים להטמיע שיתוף קבצים של Filestore במכונות וירטואליות ב-Compute Engine.
כדי להפעיל מצב של גישה לכתיבה מרובה בכרכים חדשים של Persistent Disk, צריך ליצור Persistent Disk חדש ולציין את האפשרות --multi-writer ב-ה-CLI של gcloud או את המאפיין multiWriter ב-Compute Engine API. מידע נוסף זמין במאמר בנושא שיתוף של דיסקים לאחסון מתמיד בין מכונות וירטואליות.
הצפנה של Persistent Disk
Compute Engine מצפין את הנתונים באופן אוטומטי לפני שהם עוברים מחוץ למכונה הווירטואלית אל שטח האחסון של Persistent Disk. כל Persistent Disk נשאר מוצפן באמצעות מפתחות שהוגדרו על ידי המערכת או באמצעות מפתחות באספקת הלקוח. Google מחלקת את הנתונים של דיסק אחסון מתמיד בין כמה דיסקים פיזיים באופן שהמשתמשים לא יכולים לשלוט בו.
כשמוחקים נפח של Persistent Disk, Google משליכה את מפתחות ההצפנה, כך שאי אפשר לשחזר את הנתונים. התהליך הזה הוא בלתי הפיך.
אם אתם רוצים לשלוט במפתחות ההצפנה שמשמשים להצפנת הנתונים, צריך ליצור את הדיסקים עם מפתחות הצפנה משלכם.
הגבלות
אי אפשר לצרף נפח של Persistent Disk למכונה וירטואלית בפרויקט אחר.
אפשר לצרף דיסק אחסון מתמיד מאוזן לעד 10 מכונות וירטואליות במצב קריאה בלבד.
בסוגי מכונות בהתאמה אישית או בסוגי מכונות עם קונפיגורציה מוגדרת (predefined) עם לפחות vCPU אחד, אפשר לצרף עד 128 נפחים של Persistent Disk.
כל נפח אחסון של Persistent Disk יכול להגיע לגודל של עד 64 TiB, כך שאין צורך לנהל מערכים של דיסקים כדי ליצור נפחי אחסון לוגיים גדולים. לכל VM אפשר לצרף רק כמות מוגבלת של נפח אחסון כולל של Persistent Disk ומספר מוגבל של נפחי אחסון נפרדים של Persistent Disk. למכונות עם קונפיגורציה מוגדרת (predefined) ולמכונות עם קונפיגורציה בהתאמה אישית יש אותן מגבלות של Persistent Disk.
ברוב מכונות ה-VM אפשר לצרף עד 128 כרכים של דיסקים לאחסון מתמיד ועד 257 TiB של שטח דיסק כולל. נפח האחסון הכולל של מכונה וירטואלית כולל את הגודל של דיסק האתחול.
סוגי מכונות עם ליבות משותפות מוגבלים ל-16 נפחי דיסק לאחסון מתמיד ול-3 TiB של נפח כולל של דיסק לאחסון מתמיד.
יכול להיות שתידרש התייחסות מיוחדת ליצירת נפחים לוגיים גדולים מ-64 TiB. מידע נוסף על הביצועים של נפחים לוגיים גדולים יותר זמין במאמר בנושא גודל נפח לוגי.
Persistent Disk ו-Colossus
Persistent Disk מיועד לפעול במקביל למערכת הקבצים של Google, Colossus, שהיא מערכת אחסון בלוקים מבוזרת. מנהלי ההתקנים של Persistent Disk מצפינים באופן אוטומטי את הנתונים במכונה הווירטואלית לפני שהם מועברים מהמכונה הווירטואלית לרשת. לאחר מכן, Colossus שומר את הנתונים. כש-Colossus קורא את הנתונים, מנהל ההתקן מבטל את ההצפנה של הנתונים הנכנסים.
נפחי אחסון Persistent Disk משתמשים ב-Colossus בתור קצה העורפי לאחסון.
השימוש בדיסקים כשירות מועיל במקרים רבים, למשל:
- הגדלת הדיסקים בזמן שהמכונה פועלת קלה יותר מאשר עצירת המכונה קודם. אפשר להגדיל את גודל הדיסק בלי לעצור את המכונה.
- קל יותר לצרף ולנתק דיסקים כשאין צורך שדיסקים ומכונות וירטואליות ישתפו את אותו מחזור חיים או יהיו ממוקמים באותו מקום. אפשר לעצור מכונה וירטואלית ולהשתמש בדיסק האתחול שלה מסוג Persistent Disk כדי לאתחל מכונה וירטואלית אחרת.
- תכונות של זמינות גבוהה כמו שכפול נתונים הופכות לקלות יותר לשימוש, כי מנהל ההתקן של הדיסק יכול להסתיר את פרטי השכפול ולספק שכפול אוטומטי בזמן הכתיבה.
המאמרים הבאים
מעיינים במידע על תמחור של דיסקים ותמונות.
- אפשר לעיין בשיטות מומלצות ליצירת תמונות מצב של דיסקים.