במסמך הזה מתוארים התכונות, הסוגים, הביצועים והיתרונות של אמצעי אחסון מסוג Persistent Disk. אם אתם צריכים אחסון בלוקים למכונה וירטואלית (VM) או לקונטיינר, למשל לדיסק אתחול או לדיסק נתונים, אתם יכולים להשתמש בווליומים של Persistent Disk אם Google Cloud Hyperdisk לא זמין למופע המחשוב שלכם. במאמר בחירת סוג דיסק תוכלו לקרוא על אפשרויות אחרות לאחסון בלוקים ב-Compute Engine.
כרכים של דיסקים לאחסון מתמיד (persistent disk) הם מכשירים עמידים לאחסון ברשת שלמכונות שלכם יש אפשרות גישה אליהם כמו לדיסקים פיזיים במחשב או בשרת. אמצעי האחסון של Persistent Disk לא מחוברים למכונה הפיזית שמארחת את המכונה הווירטואלית. במקום זאת, הם מחוברים למכונה בתור התקני בלוקים ברשת. כשקוראים מנפח Persistent Disk או כותבים אליו, הנתונים מועברים דרך הרשת.
הנתונים בכל נפח של דיסק אחסון מתמיד מחולקים בין כמה דיסקים פיזיים. Compute Engine מנהל את הדיסקים הפיזיים ואת חלוקת הנתונים כדי להבטיח יתירות וביצועים אופטימליים.
אתם יכולים לנתק או להעביר את אמצעי האחסון כדי לשמור את הנתונים גם אחרי שמוחקים את המכונות. הביצועים של Persistent Disk משתפרים ככל שהגודל שלו גדל, כך שאפשר לשנות את הגודל של נפחי Persistent Disk קיימים או להוסיף נפחי Persistent Disk נוספים למכונה וירטואלית כדי לעמוד בדרישות הביצועים ונפח האחסון.
הוספת דיסק שאינו דיסק אתחול למכונה כשצריך אחסון אמין ומשתלם עם מאפייני ביצועים עקביים.
הוספת דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) למופע
סוגים של Persistent Disk
כשיוצרים נפח אחסון של Persistent Disk, אפשר לבחור באחד מסוגי הדיסקים הבאים:
- דיסק אחסון מתמיד מאוזן (
pd-balanced)- חלופה לדיסק מתמיד מסוג SSD (ביצועים).
- איזון בין ביצועים לעלות. ברוב סוגי המכונות של Compute Engine, לדיסקים האלה יש את אותו מספר מקסימלי של פעולות קלט/פלט לשנייה כמו לדיסק מתמיד שמבוסס על SSD, ומספר נמוך יותר של פעולות קלט/פלט לשנייה לכל GiB. סוג הדיסק הזה מציע רמות ביצועים שמתאימות לרוב האפליקציות לשימוש כללי, במחיר שנע בין המחיר של דיסק רגיל לבין המחיר של דיסק מתמיד שמבוסס על SSD.
- שימוש בכונני מצב מוצק (SSD).
- SSD (Performance) Persistent Disk (
pd-ssd)- מתאים לאפליקציות ארגוניות ולמסדי נתונים עם ביצועים גבוהים שדורשים זמן אחזור קצר יותר ויותר פעולות קלט/פלט לשנייה (IOPS) ממה שמספק דיסק מתמיד סטנדרטי.
- שימוש בכונני מצב מוצק (SSD).
- דיסק מתמיד סטנדרטי (
pd-standard)- מתאים לעומסי עבודה גדולים של עיבוד נתונים שמשתמשים בעיקר בפעולות קלט/פלט רציפות.
- משתמש בכוננים קשיחים (HDD) רגילים.
- Extreme Persistent Disk (
pd-extreme)- מציע ביצועים גבוהים באופן עקבי גם בעומסי עבודה של גישה אקראית וגם בנפח נתונים גדול.
- מיועד לעומסי עבודה (workloads) של מסדי נתונים מתקדמים.
- אפשר להקצות את ה-IOPS של היעד.
- משתמש בכונני SSD.
- התכונה זמינה במספר מוגבל של סוגי מכונות.
אם יוצרים דיסק במסוף Google Cloud , סוג הדיסק שמוגדר כברירת מחדל הוא pd-balanced. אם יוצרים דיסק באמצעות ה-CLI של gcloud או Compute Engine API, סוג הדיסק שמוגדר כברירת מחדל הוא pd-standard.
למידע על התמיכה בסוגי מכונות, קראו את המאמרים הבאים:
עמידות של Persistent Disk
עמידות הדיסק מייצגת את ההסתברות לאובדן נתונים, לפי התכנון, של דיסק טיפוסי בשנה טיפוסית, באמצעות קבוצת הנחות לגבי כשלים בחומרה, הסבירות לאירועים קטסטרופליים, שיטות בידוד ותהליכים הנדסיים במרכזי הנתונים של Google, והקידודים הפנימיים שבהם משתמש כל סוג דיסק. אירועים של אובדן נתונים ב-Persistent Disk הם נדירים מאוד, ובדרך כלל הם נגרמים כתוצאה מכשלים מתואמים בחומרה, באגים בתוכנה או שילוב של שניהם. Google גם נוקטת צעדים רבים כדי לצמצם את הסיכון של השחתת נתונים שקטה, שקיים בכל התחום. שגיאה אנושית של לקוח Google Cloud , למשל כשלקוח מוחק בטעות דיסק, לא נכללת בהיקף של עמידות Persistent Disk.
בגלל הקידודים והרפליקציה הפנימיים של הנתונים, יש סיכון קטן מאוד לאובדן נתונים בנפח Persistent Disk אזורי. Persistent Disk אזורי מספק זמינות גבוהה ואפשר להשתמש בו להתאוששות מאסון אם מרכז נתונים שלם אבד ואי אפשר לשחזר אותו. דיסק אזורי לאחסון מתמיד מספק כפול עותקים של הדיסק בהשוואה לדיסק לאחסון מתמיד של תחום מוגדר, וכל עותק מפוזר בין שני תחומים באותו אזור. אם אזור ראשי לא זמין במהלך הפסקה זמנית בשירות, אפשר לגשת מיד לרפליקה באזור השני.
למידע נוסף על שיקולים ספציפיים לאזור, קראו את המאמר מיקום גיאוגרפי ואזורים.
בטבלה הבאה מוצגת העמידות של כל סוג דיסק. עמידות של 99.999% פירושה שעם 1,000 דיסקים, סביר להניח שתעברו מאה שנים בלי לאבד אף אחד מהם.
| דיסק מתמיד סטנדרטי של אזור | דיסק אחסון מתמיד מאוזן אזורי | דיסק מתמיד שמבוסס על SSD אזורי | דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) מסוג Extreme של תחום | דיסק מתמיד סטנדרטי אזורי | דיסק אחסון מתמיד מאוזן אזורי | דיסק מתמיד אזורי שמבוסס על SSD |
|---|---|---|---|---|---|---|
| יותר מ-99.99% | יותר מ-99.999% | יותר מ-99.999% | מעל 99.9999% | מעל 99.999% | מעל 99.9999% | מעל 99.9999% |
תמיכה בסדרת מכונות
כדי לראות את סוגי ה-Persistent Disk (PD) שנתמכים, צריך לבחור סדרת מכונות.
| סדרת מכונות | SSD PD | Balanced PD | Extreme PD | Standard PD |
|---|---|---|---|---|
| A2 | — | |||
| A3 (H100) | — | — | ||
| A3 (H200) | — | — | — | — |
| A4 | — | — | — | — |
| A4X | — | — | — | — |
| A4X Max | — | — | — | — |
| C2 | — | |||
| C2D | — | |||
| C3 | — | — | ||
| C3D | — | — | ||
| C4 | — | — | — | — |
| C4A | — | — | — | — |
| C4D | — | — | — | — |
| C4N | — | — | — | — |
| E2 | — | |||
| G2 | — | — | ||
| G4 | — | — | — | — |
| H3 | — | — | — | |
| H4D | — | — | — | — |
| M1 | ||||
| M2 | ||||
| M3 | — | |||
| M4 | — | — | — | — |
| M4N | — | — | — | — |
| N1 | — | |||
| N1+GPU | — | |||
| N2 | ||||
| N2D | — | |||
| N4 | — | — | — | — |
| N4A | — | — | — | — |
| N4D | — | — | — | — |
| T2A | — | |||
| T2D | — | |||
| TPU v2 | — | — | — | |
| TPU v3 | — | — | — | |
| TPU v4 | — | — | — | |
| TPU v5e | — | — | — | |
| TPU v5p | — | — | — | |
| TPU v6e | — | — | — | — |
| TPU7x | — | — | — | — |
| X4 | — | — | — | — |
| X5 | — | — | — | — |
| Z3 | — | — | ||
| Z4D | — | — | — | — |
קיבולת מקסימלית
הגודל של אמצעי אחסון מסוג Persistent Disk יכול להיות עד 64TiB. אפשר להוסיף עד 127 כרכים משניים של דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) אזורי שאינם כרכי אתחול למכונת VM. עם זאת, הקיבולת הכוללת של כל הכרכים של Persistent Disk שמצורפים למכונה וירטואלית אחת לא יכולה לחרוג מ-257 TiB.
אתם יכולים ליצור נפחים לוגיים בודדים של עד 257TiB באמצעות ניהול נפחים לוגיים בתוך המכונה הווירטואלית. מידע על שיפור הביצועים כשמדובר בכמויות גדולות זמין במאמר גודל נפח לוגי.
דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) של תחום
דיסק אחסון מתמיד (persistent disk) של תחום הוא דיסק אחסון מתמיד שאפשר לגשת אליו רק בתחום ספציפי אחד, למשל europe-west-2.
שימוש קל
רוב משימות ניהול הדיסקים מטופלות על ידי Compute Engine, כך שאין צורך להתעסק עם חלוקה למחיצות, מערכי דיסקים מיותרים או ניהול של תת-אמצעי אחסון. בדרך כלל אין צורך ליצור אמצעי אחסון לוגיים גדולים יותר. עם זאת, אפשר להגדיל את הקיבולת של דיסק האחסון המתמיד המשני המצורף ל-257TiB לכל מכונה וירטואלית, ולהחיל את השיטות האלה על נפחי דיסק האחסון המתמיד. כדי לחסוך זמן ולקבל את הביצועים הכי טובים, כדאי לעצב את אמצעי האחסון של הדיסק המתמשך עם מערכת קבצים אחת וללא טבלאות מחיצות.
אם אתם צריכים להפריד את הנתונים לכמה אמצעי אחסון ייחודיים, צרו דיסקים נוספים במקום לחלק את הדיסקים הקיימים לכמה מחיצות.
אם אתם צריכים נפח אחסון נוסף בכרכים של הדיסק המתמשך, שנו את גודל הדיסקים במקום לחלק מחדש את הדיסקים ולפרמט אותם.
ביצועים
הביצועים של Persistent Disk ניתנים לחיזוי וגדלים באופן ליניארי עם הקיבולת שהוקצתה, עד שמגיעים למגבלות של מעבדי ה-vCPU שהוקצו למכונת ה-VM. הביצועים של Persistent Disk תלויים גם במספר המעבדים הווירטואליים (vCPU) שיש למכונה הווירטואלית. מידע מפורט על הביצועים והאופטימיזציה של Persistent Disk מופיע במאמרים סקירה כללית על הביצועים של Persistent Disk ואופטימיזציה של הביצועים של Persistent Disk.
אמצעי אחסון חדשים ב-Persistent Disk יכולים להגיע מיד לביצועים המקסימליים שלהם, ואין צורך לחמם אותם מראש. בנוסף, Compute Engine מבצע אופטימיזציה של הביצועים, כך שלא צריך לפצל כמה דיסקים יחד כדי לקבל את הביצועים הטובים ביותר.
נפחים של דיסקים מתמידים סטנדרטיים הם יעילים וחסכוניים לטיפול בפעולות קריאה/כתיבה רציפות. אם האפליקציות שלכם דורשות קצבים גבוהים של IOPS אקראי, השתמשו ב-SSD או ב-Persistent Disk מסוג extreme. דיסק מתמיד שמבוסס על SSD מיועד לזמני אחזור של מילי-שניות עם ספרה אחת. זמן האחזור שנמדד הוא ספציפי לאפליקציה.
במכשירי אתחול, אפשר להפחית את העלויות באמצעות נפח דיסק מתמיד סטנדרטי. נפחים קטנים של דיסקים לאחסון מתמיד, כמו 10GiB, יכולים להתאים לתרחישי שימוש בסיסיים של אתחול וניהול חבילות. עם זאת, כדי להבטיח ביצועים עקביים לשימוש כללי יותר בדיסק האתחול, מומלץ להשתמש בדיסק אחסון מתמיד מאוזן בתור דיסק האתחול.
מכיוון שפעולות הכתיבה של Persistent Disk תורמות לתנועת הנתונים היוצאת המצטברת ברשת של ה-VM, פעולות הכתיבה של Persistent Disk מוגבלות על ידי מגבלת תנועת הנתונים היוצאת ברשת של ה-VM.
אמינות
ל-Persistent Disk יש יתירות מובנית כדי להגן על הנתונים מפני כשל בציוד וכדי להבטיח את זמינות הנתונים במהלך אירועי תחזוקה של מרכזי נתונים. סיכומי ביקורת (checksum) מחושבים לכל הפעולות של Persistent Disk, כדי שנוכל לוודא שמה שאתם קוראים הוא מה שכתבתם.
בנוסף, אתם יכולים ליצור קובצי Snapshot של Persistent Disk כדי להגן מפני אובדן נתונים כתוצאה משגיאת משתמש. ה-snapshots הן מצטברות, ואפשר ליצור אותן תוך כמה דקות גם אם יוצרים snapshots של דיסקים שמחוברים למכונות וירטואליות פועלות.
דיסק אחסון מתמיד אזורי (Regional Persistent Disk)
לנפחים של דיסקים אזוריים לאחסון מתמיד יש מאפייני אחסון שדומים לאלה של דיסקים לאחסון מתמיד של תחום. עם זאת, נפחים אזוריים של Persistent Disk מספקים אחסון עמיד ורפליקציה של נתונים בין שני אזורים באותו מחוז.
מידע על שכפול דיסקים סינכרוני
כשיוצרים Persistent Disk חדש, אפשר ליצור את הדיסק באזור אחד או לשכפל אותו בשני אזורים באותו מחוז.
לדוגמה, אם יוצרים דיסק אחד באזור, כמו us-west1-a, יש לכם עותק אחד של הדיסק. דיסק שנוצר בתחום אחד בלבד נקרא דיסק של תחום מוגדר. כדי להגדיל את הזמינות של הדיסק, אפשר לאחסן עותק נוסף של הדיסק באזור אחר בתוך המחוז, כמו us-west1-b.
דיסק אחסון מתמיד שמשוכפל בשני אזורים באותו אזור נקרא דיסק אחסון מתמיד אזורי. אפשר גם להשתמש ב-Hyperdisk Balanced High Availability לשכפול סינכרוני בין אזורים של Google Cloud Hyperdisk.
לא סביר שאזור שלם ייכשל, אבל יכולות להיות תקלות אזוריות. שכפול בתוך האזור לאזורים שונים, כמו שמוצג בתמונה הבאה, עוזר בזמינות ומפחית את זמן האחזור של הדיסק. אם שני אזורי הרפליקציה נכשלים, זה נחשב לכשל ברמת האזור.
הדיסק משוכפל בשני אזורים.
בתרחיש של שכפול, הנתונים זמינים באזור המקומי (us-west1-a) שבו פועלת המכונה הווירטואלית (VM). לאחר מכן, הנתונים משוכפלים לתחום אחר (us-west1-b). אחד התחומים חייב להיות אותו תחום שבו המכונה הווירטואלית פועלת.
אם מתרחשת הפסקה זמנית בשירות בתחום מסוים, בדרך כלל אפשר לבצע יתירות כשל של עומס העבודה שפועל ב-Regional Persistent Disk לתחום אחר. מידע נוסף זמין במאמר ניהול כשלים בדיסקים אזוריים.
שיקולים בתכנון של דיסק אחסון מתמיד אזורי
אם אתם מתכננים מערכות חזקות או שירותים עם זמינות גבוהה ב-Compute Engine, כדאי להשתמש בדיסק אחסון מתמיד אזורי בשילוב עם שיטות מומלצות אחרות, כמו גיבוי הנתונים באמצעות תמונות מצב. נפחים של דיסקים לאחסון מתמיד אזוריים מיועדים גם לעבודה עם קבוצות של מופעי מכונה בניהול אזורי.
ביצועים
אמצעי אחסון מסוג Persistent Disk אזוריים מיועדים לעומסי עבודה שדורשים יעד להתאוששות מאסון (RPO) ויעד זמן התאוששות (RTO) נמוכים יותר בהשוואה לשימוש בתמונות מצב של Persistent Disk.
דיסקים לאחסון מתמיד אזורי הם אפשרות טובה כשביצועי הכתיבה פחות חשובים מהיתירות של הנתונים בכמה אזורים.
בדומה לדיסקים לאחסון מתמיד של תחום מוגדר, דיסקים לאחסון מתמיד אזורי יכולים להשיג ביצועים טובים יותר של IOPS וקצב העברת נתונים במכונות וירטואליות עם מספר גדול יותר של מעבדי vCPU. מידע נוסף על המגבלה הזו ועל מגבלות אחרות זמין במאמר הגדרת דיסקים בהתאם לדרישות הביצועים. אמצעי אחסון חדשים של Persistent Disk אזוריים יכולים להגיע מיד לביצועים המקסימליים שלהם, ואין צורך לחמם אותם מראש.
כשצריך יותר מקום בדיסק או ביצועים טובים יותר, אפשר לשנות את הגודל של הדיסקים האזוריים כדי להוסיף עוד נפח אחסון, תפוקה ו-IOPS.
אמינות
Compute Engine משכפל את הנתונים של הדיסק האזורי לאחסון מתמיד לאזורים שבחרתם כשיצרתם את הדיסקים. הנתונים של כל עותק משוכפל מפוזרים בין כמה מכונות פיזיות באזור כדי להבטיח יתירות.
בדומה לדיסק אחסון מתמיד אזורי, אפשר ליצור תמונות מצב של דיסק אחסון מתמיד כדי להגן על הנתונים מפני אובדן בגלל טעות משתמש. ה-snapshots הן מצטברות, ואפשר ליצור אותן תוך כמה דקות גם אם יוצרים snapshots של דיסקים שמחוברים למכונות וירטואליות פועלות.
מגבלות של דיסקים לאחסון מתמיד אזורי
- אפשר לחבר Persistent Disk אזורי רק למכונות וירטואליות שמשתמשות בסוגי המכונות E2, N1, N2 ו-N2D.
- אפשר לצרף Hyperdisk Balanced High Availability רק לסוגי מכונות נתמכים.
- במצב קריאה בלבד, אפשר לצרף דיסק אחסון מתמיד מאוזן אזורי ל-10 מכונות וירטואליות לכל היותר.
- הגודל המינימלי של דיסק מתמיד סטנדרטי אזורי הוא 200 GiB.
- אפשר להגדיל את הגודל של דיסק מתמשך אזורי אושל נפח אחסון של Hyperdisk Balanced High Availability, אבל אי אפשר להקטין אותו.
- לדיסקים לאחסון מתמיד אזורי ולנפחי אחסון של Hyperdisk Balanced High Availability יש מאפייני ביצועים שונים מאלה של הדיסקים התואמים שלהם באזורים. מידע נוסף זמין במאמרים מידע על הביצועים של Persistent Disk ו מגבלות הביצועים של Hyperdisk Balanced High Availability.
- אי אפשר לשנות את הגודל של נפח אחסון מסוג Hyperdisk Balanced High Availability שנמצא במצב multi-writer אם אחד מהמופעים שנפח האחסון מחובר אליו נמצא באזור שחווה הפסקת שירות.
- אי אפשר להשתמש בנפח אחסון של Hyperdisk Balanced High Availability שנמצא במצב של כמה כותבים כבדיסק אתחול.
- אם יוצרים דיסק משוכפל על ידי שיבוט של דיסק אזורי, שני העותקים האזוריים לא מסונכרנים באופן מלא בזמן היצירה. אחרי היצירה, אפשר להשתמש בשיבוט של הדיסק האזורי תוך 3 דקות בממוצע. עם זאת, יכול להיות שתצטרכו להמתין כמה עשרות דקות עד שהדיסק יגיע למצב של רפליקציה מלאה ו היעד להתאוששות מאסון (RPO) יהיה קרוב לאפס. איך בודקים אם הדיסק ששוכפל שוכפל במלואו
- אי אפשר ליצור דיסקים אזוריים באזורי AI.
- אלה המגבלות ביצירת דיסק אזורי מתמונה:
- כשיוצרים דיסק אזורי מתמונה, אפשר ליצור דיסק אחד בפרויקט כל 5 דקות. אפשר לשלוח עד 5 בקשות בו-זמנית, אבל אי אפשר ליצור יותר מ-5 דיסקים בפרק זמן של 25 דקות.
- יצירת דיסק אזורי מקובץ אימג' נמצאת בשלב תצוגה מקדימה, והיא איטית יותר מיצירת דיסק של אזור מקובץ אימג'.
אי אפשר ליצור דיסק אזורי על ידי שכפול של דיסק המקור אם דיסק המקור הוא נפח Hyperdisk ML או Hyperdisk Throughput. אתם צריכים ליצור נפח אחסון חדש מסוג Hyperdisk Balanced High Availability מתוך קובץ snapshot של הדיסק האזורי.
סוגי ממשקי האחסון
ממשק האחסון נבחר בשבילכם באופן אוטומטי כשאתם יוצרים את המכונה או מוסיפים נפחי Persistent Disk למכונה וירטואלית. מכונות וירטואליות מדור שלישי (כמו M3) ומכונות וירטואליות מסוג Tau T2A משתמשות בממשק NVMe לדיסקים לאחסון מתמיד.
גם במכונות Confidential VM נעשה שימוש בדיסק Persistent Disk בחיבור NVMe. בכל שאר סדרות המכונות של Compute Engine, ממשק הדיסק של Persistent Disk הוא SCSI.
רוב התמונות הציבוריות כוללות מנהלי התקנים של NVMe ו-SCSI. רוב קובצי האימג' כוללים ליבה עם מנהלי התקנים שעברו אופטימיזציה, שמאפשרים למכונה הווירטואלית להשיג את הביצועים הטובים ביותר באמצעות NVMe. כדי להשיג את הביצועים הטובים ביותר עם NVMe, קובצי האימג' של Linux שאתם מייבאים צריכים לכלול גרסת ליבה בגרסה 4.14.68 ואילך.
כדי לדעת אם גרסה של מערכת הפעלה תומכת ב-NVMe, אפשר לעיין בדף פרטים על מערכת ההפעלה.
מצב כתיבה משותפת
אתם יכולים לצרף דיסק אחסון מתמיד מסוג SSD במצב ריבוי כותבים לעד שתי מכונות וירטואליות מסוג N2 בו-זמנית, כך ששתי המכונות הווירטואליות יוכלו לקרוא ולכתוב לדיסק.
Persistent Disk במצב ריבוי כותבים מספק יכולת אחסון בלוקים משותפת, ומהווה בסיס תשתיתי לבניית מערכות קבצים ומסדי נתונים משותפים עם זמינות גבוהה. מערכות קבצים ומסדי נתונים ייעודיים כאלה צריכים להיות מתוכננים כך שיפעלו עם אחסון בלוקים משותף ויטפלו בעקביות המטמון בין מכונות וירטואליות באמצעות כלים כמו SCSI Persistent Reservations.
עם זאת, בדרך כלל לא מומלץ להשתמש ישירות ב-Persistent Disk עם מצב ריבוי כותבים. הרבה מערכות קבצים, כמו EXT4, XFS ו-NTFS, לא מיועדות לשימוש עם אחסון בלוקים משותף. מידע נוסף על השיטות המומלצות לשיתוף של Persistent Disk בין מכונות וירטואליות זמין במאמר בנושא שיטות מומלצות.
אם אתם צריכים אחסון קבצים בניהול מלא, אתם יכולים לטעון קובץ משותף של Filestore במכונות הווירטואליות של Compute Engine.
כדי להפעיל מצב של כמה כותבים בכרכים חדשים של Persistent Disk, יוצרים Persistent Disk חדש ומציינים את הדגל --multi-writer ב-CLI של gcloud או את המאפיין multiWriter ב-Compute Engine API. מידע נוסף זמין במאמר בנושא שיתוף של דיסקים לאחסון מתמיד בין מכונות וירטואליות.
הצפנה של Persistent Disk
Compute Engine מצפין את הנתונים באופן אוטומטי לפני שהם עוברים מהמכונה הווירטואלית למרחב האחסון של Persistent Disk. כל Persistent Disk נשאר מוצפן באמצעות מפתחות שמוגדרים על ידי המערכת או באמצעות מפתחות באספקת הלקוח. Google מפיצה את הנתונים של Persistent Disk בין כמה דיסקים פיזיים, באופן שלמשתמשים אין שליטה עליו.
כשמוחקים נפח של Persistent Disk, Google משליכה את מפתחות ההצפנה, וכך אי אפשר לאחזר את הנתונים. התהליך הזה הוא בלתי הפיך.
אם אתם רוצים לשלוט במפתחות ההצפנה שמשמשים להצפנת הנתונים, אתם יכולים ליצור את הדיסקים עם מפתחות הצפנה משלכם.
הגבלות
אי אפשר לצרף נפח של דיסק מתמשך למכונה וירטואלית בפרויקט אחר.
אפשר לצרף דיסק אחסון מתמיד מאוזן ל-10 מכונות וירטואליות לכל היותר במצב קריאה בלבד.
במכונות מותאמות אישית או במכונות מוגדרות מראש עם לפחות יחידת vCPU אחת, אפשר לצרף עד 128 נפחי דיסק מתמשך.
כל נפח אחסון של Persistent Disk יכול להיות בגודל של עד 64 TiB, כך שאין צורך לנהל מערכים של דיסקים כדי ליצור נפחי אחסון לוגיים גדולים. לכל מכונת VM אפשר לצרף רק כמות מוגבלת של נפח אחסון כולל של דיסקים מתמידים ומספר מוגבל של נפחי אחסון נפרדים של דיסקים מתמידים. למכונות עם קונפיגורציה מוגדרת (predefined) ולסוגי מכונות בהתאמה אישית יש אותן מגבלות של Persistent Disk.
לרוב המכונות הווירטואליות אפשר לצרף עד 128 נפחים של Persistent Disk ועד 257 TiB של מקום בכונן כולל. השטח הכולל בדיסק של מכונה וירטואלית כולל את הגודל של דיסק האתחול.
מכונות עם ליבה משותפת (shared-core) מוגבלות ל-16 נפחים של Persistent Disk ולנפח כולל של 3 TiB ב-Persistent Disk.
יכול להיות שתידרש התייחסות מיוחדת ליצירת נפחים לוגיים גדולים מ-64 TiB. למידע נוסף על הביצועים של נפח לוגי גדול יותר, ראו גודל נפח לוגי.
Persistent Disk ו-Colossus
Persistent Disk מיועד לפעול במקביל למערכת הקבצים של Google, Colossus, שהיא מערכת מבוזרת לאחסון בלוקים. מנהלי ההתקנים של Persistent Disk מצפינים באופן אוטומטי את הנתונים במכונה הווירטואלית לפני שהם מועברים מהמכונה הווירטואלית לרשת. לאחר מכן, Colossus שומר את הנתונים. כש-Colossus קורא את הנתונים, מנהל ההתקן מבטל את ההצפנה של הנתונים הנכנסים.
נפחי אחסון מתמיד משתמשים ב-Colossus בתור קצה עורפי לאחסון.
השימוש בדיסקים כשירות שימושי במקרים רבים, למשל:
- קל יותר לשנות את גודל הדיסקים כשהמכונה פועלת, מאשר לעצור את המכונה קודם. אפשר להגדיל את נפח הדיסק בלי לעצור את המכונה.
- קל יותר לצרף ולנתק דיסקים כשלא צריך לשתף את הדיסקים והמכונות הווירטואליות באותו מחזור חיים או למקם אותם באותו מקום. אפשר לעצור מכונה וירטואלית ולהשתמש בדיסק האתחול שלה מסוג Persistent Disk כדי לאתחל מכונה וירטואלית אחרת.
- תכונות של זמינות גבוהה, כמו שכפול, הופכות לפשוטות יותר כי מנהל ההתקן של הדיסק יכול להסתיר את פרטי השכפול ולספק שכפול אוטומטי בזמן הכתיבה.
המאמרים הבאים
בודקים את המידע על תמחור של דיסקים ותמונות.
איך משתפים אמצעי אחסון מסוג Persistent Disk בין מכונות וירטואליות