סקירה כללית
הגדרות של Network Address Translation (NAT) מתייחסות להגדרות שקובעות איך מופעים עם כתובות IP פרטיות יכולים לתקשר עם האינטרנט או עם רשתות אחרות. Google Distributed Cloud (GDC) air-gapped מספק הגדרות NAT יוצאות גם למכונות וירטואליות וגם לעומסי עבודה בקונטיינרים כשניגשים לרשתות חיצוניות.
סוגי NAT ב-Distributed Cloud
Google Distributed Cloud במודל Air-gapped תומך בשתי הטמעות של NAT. אחד מהם הוא תחליף לשני, ואי אפשר להשתמש בהם יחד.
פרויקט ברירת מחדל של NAT ליציאה (הוצא משימוש)
לפני Cloud NAT, הדרך היחידה להוציא תעבורה הייתה באמצעות הגדרת ברירת המחדל של NAT ליציאה מהפרויקט. כברירת מחדל, פרויקטים נוצרים עם הגדרת NAT ליציאה (Egress) שמאפשרת לנקודות קצה ממכונות וירטואליות או מ-Pods עם התווית egress.networking.gke.io/enabled:true להוציא תנועה באמצעות כתובת IP ליציאה שמוקצית אוטומטית לפרויקט שבו הם נמצאים.
הפתרון הזה ליציאה מרשת הוצא משימוש. מומלץ למשתמשים לעבור ל-Cloud NAT. Cloud NAT הוא פתרון ה-NAT העיקרי במערכות עם פער אוויר של Google Distributed Cloud (GDC).
הפתרון הזה ליציאת נתונים לא נתמך בעומסי עבודה באשכולות רגילים, שחייבים להשתמש ב-CloudNAT.
במאמר יציאה (egress) מפרויקט כברירת מחדל מוסבר איך להשתמש בפתרון הזה ואיך לעבור לפתרון המומלץ, Cloud NAT.
Cloud NAT
שירות Cloud NAT מאפשר לשלוח תנועה מפריסת Google Distributed Cloud (GDC) עם בידוד פיזי דרך שערי Cloud NAT.
אתם יכולים לבחור אילו כתובות פרוטוקול אינטרנט (IP) ספציפיות כל שער משתמש כדי לשלוח תעבורה, על ידי ציון של leaf תת-רשתות עם כתובות ה-IP היוצאות שבהן יש להשתמש בהגדרת השער. אפשר גם לבחור אילו נקודות קצה של Kubernetes Pod או מכונה וירטואלית (VM) יכולות לשלוח תנועה דרך כל שער, על ידי ציון בוררי תוויות בהגדרת השער. לשערי Cloud NAT יש היקף פרויקט ואזור, ולכן רשתות המשנה ונקודות הקצה שאתם מציינים, כמו גם התעבורה היוצאת, חייבים להיות באותו אזור ובאותו פרויקט כמו השער. Cloud NAT מיועד במיוחד לתעבורה חיצונית (צפון-דרום) ולא לתעבורה פנימית (מזרח-מערב).